לטענת הבעל יש למכור את הדירה ולחלק את התמורה בין הצדדים שווה בשווה, היות והאישה לא עשתה את המוטל עליה לפי סעיפי ההסכם. האישה טענה כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת הבעל, לטענתה תביעת הבעל צריכה להיות מוגשת לבית-המשפט לענייני משפחה.

בין השאר נקבע כי אין במתן הגט בכדי לאסור אותה לכהן בעתיד.

בנסיבות הנוכחיות בהם הדיונים מפוצלים בין שתי ערכאות שיפוטיות, האחת דנה לפי דין תורה והשנייה מחויבת לחוקים וכללים אחרים. במידה ובית הדין הרבני יורה לגבות מהבעל את הסכום המחויב מכוח הכתובה, ייתכן מאוד שלאחר סיום ההליך בבית המשפט יתברר שניגבו מהבעל סכומי כסף שעל פי דין תורה, הבעל יהיה רשאי לבקש להחשיבם כתשלום הסכום המחויב בכתובתה.

לדברי התובע, הנתבעת זנתה תחתיו. היא ניהלה קשרים רומנטיים עם גברים ונשים זרים. לדברי הנתבעת, התובע לא הצדיק את עזיבתו את הבית לפיכך יש לראות בו כבעל מורד, הנתבעת חייבת בקבלת גטה. דין הצדדים כדין בני זוג המורדים זה על זה. במקרה שכזה האישה מפסידה את תוספת כתובתה.

בית-הדין פונה לבעל ליתן הגט לאלתר ולהתיר עגונה זאת מחבלי עיגונה וכן יותר הבעל מהעיגון ששם על עצמו והדבר יהיה לטובת שני הצדדים גם יחד. בנידון מה שטוען הבעל שרוצה ליתן גט על תנאי שתמחול לו כתובתה וכדומה ושאר תנאים שאין האישה חייבת בהם ורק הוא רוצה להפסיד זכויותיה, טענתו לאו טענה. ולכן עקרונית יש לכפות את הבעל לגט מאחר ואינו רוצה שלום-בית ולא גירושין רק בהטלת תנאים.

הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין; המבקשת, עברה הליך "גיור" בלונדון, והציגה בפני בית הדין תעודת גיור שהוצאה על ידי "בית דין צדק של איחוד קה"ק מתקדמות בבריטניה הגדולה; בית דין זה הינו בית דין שאינו מוכר על ידי הרבנות הראשית; המבקשת הינה בחזקת נוכרית, ואין לחשוש לתפיסת קידושין בה, אפילו לא לחומרא.