תביעות פיצויים בשל נזק לרכב, ירידת ערך ו"אובדן גמור" (total-loss) - מבט עיוני ומעשי

לראשונה על מדף ספרי המשפט, ספר יחיד וייחודי, הדן בנושא שהוא מעסיק כמעט כל אזרח ובעל מקצוע.

תאונות רכב מציפות את בתי-המשפט חדשים לבקרים. אחד האלמנטים המרכיבים תביעה בגין נזק לרכב הינו הפיצוי בגין ירידת ערך. זאת ועוד, במקרים של תאונה קשה לרכב עולה שאלת קיומו של נזק רב המאיין לגמרי את היכולת לתקן את הרכב, נזק הנקרא "אובדן גמור" שהוא פיצוי מלא או אובדן גמור להלכה שהוא תשלום של אחוזים גבוהים משווי הרכב אם כי לא כולו.

ירידת ערך של רכב אינה רק ירידת ערך "טכנית"-"אובייקטיבית" אלא גם ירידת ערך מסחרית. ירידת הערך של רכב בעת התאונה משקפת גם את הפיחות של הרכב בעיני רוכשים פוטנציאליים בשל התאונה.

ניתן למצוא בין השמאים מחלוקת בין שתי גישות: האחת, המקובלת, הדוגלת בחישוב ירידת ערך בדבקות בהתאם לדו"ח ועדת ששון והנחיות איגוד השמאים. השניה, החולקת  על הקריטריונים ואופן החישוב של ועדת ששון ומדברת  על שיטת חישוב עצמאית של ירידת הערך, שהיא זו המשקפת לטעמו את ירידת הערך המסחרית האמיתית של הרכב.

זאת להדגיש, כפי שנפסק לא פעם, דו"ח ועדת ששון אינו בבחינת ראיה מכרעת שאין לסטות הימנה, ובוודאי שבית-המשפט רשאי לשקול חוות-דעת המסבירות מדוע במקרה ספציפי העומד לפני המומחה, ירידת ערך שנקבעה בדבקות לפי אמות-המידה של ועדת ששון אינה מוצדקת.

תקנה 266 לתקנות התעבורה מגדירה "רכב באובדן גמור" כ"רכב ששמאי קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוז ומעלה משווי הרכב".

עולה איפוא, כי קיימות שתי מערכות שיקולים מקריאת ההגדרה של "רכב באובדן גמור": האחת, מערכת שיקולים בטיחותית והשניה, מערכת שיקולים כלכלית. כל אחת מהן עומדת בפני עצמה וכל אחת מהן מחייבת את השמאי להכריז על רכב כאובדן גמור בהתקיים אחת מהן.

הספר מגיש את כל החומר הנדרש לעורך-הדין, לשמאי הרכב, חברות ביטוח, האזרח ולכל מי שעיסוקו קשור בתביעות לנזקי רכב, בכל הקשור להערכת הפיצוי בגין ירידת הערך לרבות האובדן הגמור תוך הבאת הנחיות איגוד השמאים, ועדת ששון ופסיקות של בתי-המשפט לכל ערכאותיהם.