מהם השיקולים שנדרש בית המשפט לשקול בעת מתן החלטה בבקשה למתן סעד זמניים?

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (המחלקה הכלכלית, השופט מ' עלי) מיום 22.2.2024 בת"א 43957-11-23, בגדרה נדחתה בקשה למתן סעד זמני האוסר על המשיב 1 להתחרות בעסקי החברה שבהחזקתו ובהחזקת המבקש.

רקע

1. במוקד ההליך דנן, סכסוך בעלים בחברת "מזל טוב שיווק מותגים 2020 בע"מ" (להלן: החברה), העוסקת בייבוא ושיווק מותגי אופנה, ומוחזקת בחלקים שווים על-ידי המבקש, המכהן בה כמנכ"ל ודירקטור, והמשיב 1 (להלן: חן ואפשטיין, בהתאמה). התביעה העיקרית בהליך הוגשה על-ידי אפשטיין נגד החברה וחן, וכן נגד המשיבה 2, היא חברה בבעלותו המלאה של חן (להלן: המשיבה). בעיקרה נטען, כי חן מפר את חובותיו כנושא משרה וכדירקטור בחברה, תוך שהוא פועל באופן חד-צדדי בחברה; נוטל מקופתה כספים לצרכיו הפרטיים ללא תשלום ריבית; ומוכר סחורה של החברה דרך המשיבה, העוסקת אף היא ביבוא ושיווק אופנה, תוך תשלום הקרן בלבד. עוד נטען בתביעה, כי ביום 3.7.2023 הסכימו הצדדים על "סגירת" החברה עד לסוף שנת 2023, לאחר הקמת מערך סגירה מסודר בכל הנוגע לסחורות, לחובות פתוחים ולחלוקת הרווחים ביניהם, אלא שחן מסרב לעמוד בהסכם האמור. לנוכח כל האמור, נתבקש סעד המורה על מינוי בודק פיננסי לחברה; על השבת כספים לחברה בתלות בממצאי הבדיקה; ועל פירוק השותפות העסקית.

2. חן, מנגד, כפר בכתב הגנתו בטענות אפשטיין, ובפרט כפר בטענה לכריתתו של הסכם לפירוק החברה באופן מידי. לטענתו, אפשטיין עשה דין לעצמו בכך שהודיע כבר באוגוסט 2023 ללקוחות החברה ולספקיה על הפסקת פעילותה ופעל בדרכים נוספות לנכסם לעסקיו, נקט תחרות עם החברה ועם חברת הבת שלה הפועלת באיטליה, ופעל תוך הפרת חובות האמון והזהירות המוטלות עליו כלפי החברה. זאת, בין היתר, על-ידי פתיחת חברה מתחרה באיטליה, המצויה בבעלות אביו והורי רעייתו (להלן: חברת בראנדס), שימוש במשאבי החברה לצרכיו האישיים, והתקשרות עם לקוחותיה וספקיה.

3. עוד בטרם הוגשה התביעה, הגיש אפשטיין בקשה למתן צו מניעה זמני בה עתר להפסקה מידית של כל פעילות הנעשית באופן חד-צדדי בחברה עד לבירור המחלוקת בין הצדדים (להלן: הבקשה הראשונה). בהחלטתו מיום 4.12.2023 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסכמות הצדדים שהושגו בדיון שנערך לפניו (להלן: ההסדר). במסגרת ההסדר הסכימו הצדדים כי ימונה מעריך שווי לחברה מטעם בית המשפט, אשר יחווה דעתו בין היתר בשאלה האם נפלו אי-סדרים בפעילות החברה, לרבות בהתנהלותה מול המשיבה. כן הוסכם כי הצדדים יחליפו ביניהם מידע חשבונאי באשר לפעילות החברה וחברת הבת שלה; כי חן ימשיך לנהל את החברה תוך שהוא מעמיד את טובתה לנגד עיניו; וכי החברה תמשיך לשלם משכורות לחן ולאפשטיין, ובלבד שאלה ימשיכו לעבוד לטובת החברה, כפי שעשו בעבר. ולבסוף הוסכם, כי ההסדר יעמוד בתוקפו עד לתום חודש ינואר 2024, וככל שעד אז לא תימסר חוות דעתו של המומחה – יהיה רשאי כל אחד מן הצדדים לעתור לשינויו.

4. בחלוף כחודשיים מאז ניתנה החלטה זו, ויחד עם כתב הגנתו, הגיש חן תביעה שכנגד, בה שב על טענותיו כפי שהועלו בכתב הגנתו ועתר בגינן לסעדים שונים, בהם צו למתן חשבונות; צו האוסר על אפשטיין להתחרות בחברה בישראל; צו המורה לאפשטיין כי כל פעילותו בישראל בשיווק מותגי אופנה תיעשה אך ורק באמצעות החברה; וחיוב אפשטיין בהשבת חובו לחברה ובפיצוי חן על נזקיו.

בד בבד עם התביעה שכנגד, הגיש חן בקשה למתן צו מניעה זמני – היא הבקשה העומדת ביסוד ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי. חן עתר בבקשתו כי יינתן צו זמני האוסר על אפשטיין להתחרות בעסקי החברה בישראל, בעצמו או באמצעות חברת בראנדס, וכן צו זמני המורה כי כל פעילות אפשטיין בישראל תתבצע אך ורק באמצעות החברה. בקשה זו הוגשה, לשיטת חן, "מאחר שהנתבע ממשיך לרמוס ברגל גסה את האיסורים החלים עליו ומתחרה במישרין בחברה, תוך גזילת ספקים וגזילת לקוחות". בבקשה נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת חן, שעה שמן העבר האחד מונחות זכויותיו ליהנות מרווחי החברה, ומן העבר האחר אין לאפשטיין זכות להתחרות בחברה ולגזול את לקוחותיה וספקיה. כן נטען, כי דחיית הבקשה עלולה להוביל לריקון החברה מנכסיה, ולפגיעה בזכויותיו של חן באופן בלתי הפיך.

5. בכתב ההגנה שכנגד ובתשובתו לבקשה למתן סעד זמני, טען אפשטיין כי יש לדחות הן את התביעה שכנגד והן את הבקשה על הסף. זאת, תוך שהצביע על פגמים פרוצדורליים שנפלו בהגשתן, בהם אי-צירוף צדדים שלישיים הנוגעים להליך, וכן שיהוי – שעה שהתביעה העיקרית בהליך הוגשה עוד בחודש נובמבר 2023. לגופו של עניין, הכחיש אפשטיין כל זיקה לחברת בראנדס, למעט הקשר המשפחתי למייסדיה, וטען כי מתן הסעד המבוקש בבקשה נועד לשנות את המצב הקיים ומהווה משום התערבות בענייניה של חברה שאינה בשליטתו ואינה צד להליך. לפיכך, טען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו. כן שלל אפשטיין את הטענות לעניין פגמים בהתנהלותו, חזר על הסכמת הצדדים בדבר פירוק שותפותם, והצביע על אי-סדרים בהתנהלותו של חן.

החלטת בית המשפט המחוזי

6. לאחר עיון ושמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך לפניו, דחה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.2.2024 את בקשת חן למתן צו מניעה זמני. נקבע, כי הבקשה צולחת את מבחן סיכויי התביעה וכי הונחה תשתית משמעותית של ראיות לכאורה המעלה כי בעוד החברה פעילה, נקט אפשטיין פעולות שיש בהן משום התחרות בעסקי החברה, וכן ניצול הזדמנות עסקית של החברה לצרכיו. עם זאת נקבע, כי "השיהוי הקיצוני" שנפל בהגשת הבקשה וטעמים נוספים שבמאזן הנוחות מטים את הכף לדחייתה. לעניין השיהוי, קבע בית המשפט המחוזי כי כבר בחודש אוגוסט 2023 גילה חן על פעילות אפשטיין מול ספקי החברה, שעלתה לכאורה כדי תחרות עמה, ואף העלה טענותיו לעניין זה כבר בתשובתו לבקשה הראשונה. עוד קבע, כי הגם שמרבית טענותיו של חן נגעו להתנהלות אפשטיין במסגרת חברת בראנדס – המצויה כאמור בבעלות אביו והורי רעייתו – ואף שלסעדים הזמניים שנתבקשו עשויה להיות השפעה על חברת בראנדס וייתכן שגם על בעלי מניותיה, אלה לא צורפו כצד לבקשה. אשר לטעמים שבמאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי התייחס לרקע שקדם להליך, ובכלל זה להכרת הצדדים בכך שאין תוחלת לקיום החברה, למצער במתכונתה הנוכחית. משכך, נקבע כי אין מקום ליתן "סעד שנועד להאריך את חייה של החברה". לצד זאת, הובהר כי הדרך לפני חן פתוחה לרפא את נזקיו הנטענים באמצעות תביעה כספית. עוד נקבע כי מתן הסעדים המבוקשים עלול להתפרש כהתערבות בית המשפט ב"חיי המסחר" באופן המשליך על גורמים מסחריים שאינם צד להליך, וכי הזהות בין הסעדים הזמניים המבוקשים בבקשה ואלה הנתבעים בתביעה שכנגד מהווה טעם נוסף לדחיית הבקשה.

בקשת רשות הערעור

7. חן סומך ידיו על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המסד הראייתי שהעמיד בבקשה צולח את מבחן סיכויי התביעה, וחוזר על טענתו שלפיה אפשטיין פעל מאחורי גבו על מנת לנצל את נכסי החברה ומשאביה לתועלתו האישית ועל מנת להתחרות במישרין בחברה. על רקע זה, מצביע חן על החשש מפני ריקון נכסי החברה על-ידי אפשטיין, ומשיג על הקביעה כי הבקשה לא צלחה את מבחן מאזן הנוחות. לשיטתו, יש לקבל את הבקשה אף לשם הגשמת ההסדר שהושג בין הצדדים, ואין לראות בפרק הזמן שחלף מאז הוגשה התביעה העיקרית ועד להגשת הבקשה משום שיהוי המצדיק את דחייתה. ממילא, לטענתו, התחרותו של אפשטיין בפועל בחברה וניצול הזדמנויותיה העסקיות נודעו לו משיח עם לקוחותיו זמן קצר עובר להגשת הבקשה, שאינו עולה כדי "שיהוי קיצוני" כפי שנקבע. חן מוסיף וטוען, כי הקביעה לפיה קבלת הבקשה תהווה "התערבות בחיי המסחר" אינה יכולה לעמוד, לא כל שכן לנוכח אופן התנהלותו של אפשטיין. כך גם הקביעה שלפיה הצדדים אינם רואים תוחלת בקיום החברה, המנוגדת לטענותיו, כמשתקף מהסכמת הצדדים למנות מעריך שווי לצורך שקילת רכישת חלקו של אחד מבעלי המניות מן האחר. המבקש מוסיף ומשיג על מתן משקל לנימוקים של "זהות הסעד" ולצורך בצירופם של צדדים שלישיים להליך, וטוען כי אין באלה, או ביכולתו לתבוע פיצוי כספי, כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני שהתבקש.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות אלו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 654/24 לי בינג אסטייטס בע"מ נ' קרית הרמ"א שיכון ויזמות בע"מ, פסקה 13 (6.3.2024); רע"א 8785/23 אמ. אייץ'. אר-1 ניהול והשקעות בע"מ נ' אוסלקה, פסקה 15 (2.1.2024)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור.

9. תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), קובעת את מכלול השיקולים שנדרש בית המשפט לשקול בעת מתן החלטה בבקשה למתן סעד זמניים. בהתאם לשיקולים האמורים אשר שורטטו בהלכה הפסוקה ברבות השנים, נקבע כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לסעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים – קיומה של עילת תביעה לכאורה; ושיקולי מאזן הנוחות. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" – ככל שסיכויי התביעה הם גבוהים, יש להקל עם דרישת מאזן הנוחות, ולהיפך; ואולם שיקולי מאזן הנוחות זוכים לבכורה מבין השניים (ראו למשל: רע"א 4984/23 אן די אן השקעות בע"מ נ' מכללת תעש לאבטחה ולוט"ר, פסקה 10 (18.10.2023); רע"א 5215/22 יהלום נ' כהן, פסקה 16 (18.8.2022)). השיקול השלישי, אשר נבחן במניין השיקולים בבקשות כגון דא עניינו בשיקולים של צדק ויושר, ובכלל זאת בית המשפט בוחן את תום הלב של בעלי הדין והאם דבק שיהוי בהתנהלות המבקש (ראו: תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 1547/23 ארז (ג.ז) יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' פרז, פסקה 13 (14.5.2023) (להלן: עניין פרז)).

10. אשר לשיקול השיהוי, וכפי שנקבע בפסיקת בית משפט זה, "המועד ממנו נבדקת ההשתהות בהגשת בקשה למתן סעד זמני אינו המועד בו קמה עילת התביעה, אלא המועד בו קם הצורך בסעד זמני" (רע"א 8630/05 ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדי נ' עיריית הוד השרון, פסקה 6 (10.4.2007) (להלן: עניין ניר שיתופי)). עוד נקבע כי "מי שמגיש תביעה ועמה בקשה לסעד זמני בשיהוי, חייב להביא בחשבון כי בשל כך בלבד, בדרך כלל תידחה הבקשה לסעד זמני" (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 27 (20.9.2011); ראו גם: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 479-478 (מהדורה שנייה, 2023)). הטעם שביסוד כלל זה נעוץ בכך שהשתהות בהגשת בקשה למתן סעד זמני חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד, וסותרת את הטענה בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית למניעת נזקים מהמבקש (עניין פרז, בפסקה 18; רע"א 1450/20 פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 16 (19.4.2020); רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פסקה 5 (7.6.2011); עניין ניר שיתופי, בפסקה 6).

11. בענייננו, אף שלא ראיתי עין בעין עם כל הנמקותיו של בית המשפט המחוזי, לא מצאתי עילה לסטות מקביעתו לעניין השיהוי שנפל בהגשת בקשתו של חן. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי כי כבר בחודש אוגוסט 2023 גילה חן על פעילות אפשטיין מול ספקי החברה, שעלתה לכאורה כדי תחרות עמה. מסקנה זו נטועה בממצאי עובדה שקבע בית המשפט המחוזי שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. חיזוק לכך ניתן למצוא בתשובתו של חן לבקשה הראשונה, בה טען כי אפשטיין עשה "דין לעצמו ופנה באופן מידי (כבר בחודשים יולי-אוגוסט 2023) ללקוחות החברה וספקיה והודיעם כי החברה מפסיקה את פעילותה. זאת תוך חריגה בוטה מסמכות [...] ובניגוד לסיכום בין הצדדים", ואף טען כי אפשטיין "רקם תוכנית להתחרות במישרין בחברה ובחברת הבת האיטלקית תוך שימוש בנכסי החברות לצרכיו הפרטיים". עוד פירט חן בתשובתו את פניותיו של אפשטיין ללקוחות וספקים "תוך הצגת מצג כוזב בדבר פירוקה לאלתר של החברה" וכן פירט את טענותיו לאופן בו פועל אפשטיין "בדרכי עורמה לנכס לקוחות החברה וספקיה לעצמו" (וראו: סעיפים 24-13 לתשובתו). חרף טענותיו אלה, שהועלו כאמור כבר בתשובתו לבקשה הראשונה, בחר חן להגיע עם אפשטיין להסדר זמני בדבר אופן ניהול החברה עד לקבלת חוות דעתו של מעריך השווי שמונה על-ידי בית המשפט, ומכל מקום, הוא לא הציג טעם בגינו הגיש את בקשתו למתן סעד זמני, המבוססת על אותן הטענות, כששה חודשים לאחר גילוי פעולותיו של אפשטיין וכחודשיים לאחר הגשת הבקשה הראשונה. בנסיבות האמורות, אף אם בקשתו של חן מעלה עילת תביעה לכאורה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, יש בשיהוי שנפל בהגשתה כדי לעקר מדחיפותו את הסעד לו הוא עותר. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

12. למותר להזכיר, כפי שציין בית המשפט המחוזי, כי אין בדחיית הבקשה כדי לשלול מחן את הזכות לנקוט באפיק חלופי של תביעה כספית לפיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, על-ידי אפשטיין. אף אין באמור כדי לגרוע מהחובות המוטלות על אפשטיין מכוח הדין והיחסים המסחריים שבין הצדדים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.