בקשת רשות הערעור הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה מחודש וחצי לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, וזמן רב לאחר המועד שבו נדרש המבקש לפנות את המושכר

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן (ס"נ)), מיום 31.3.2024, ב-רע"א 67886-03-24. בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת כ' האפט (ס"נ)), מיום 29.3.2024, ב-תפ"מ 38849-09-23, אשר דחתה את בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר הגנה.

רקע הדברים

1. בחודש ספטמבר 2023 הגישו המשיבים, נגד המבקש, תביעה לפינוי מושכר (תפ"מ 38849-09-23; להלן: תביעת הפינוי). לפי הנטען, המבקש משכיר מהמשיבים דירה בעיר תל אביב, החל משנת 2017. לפי הסכם שכירות משנת 2020, המשכירים רשאים לסיים את הסכם השכירות בכל עת, אם הם נזקקים לדירה "לצורך עצמי", בהודעה מוקדמת של שלושה חודשים.

בתביעה לפינוי המושכר נטען כי המבקש הפר את הסכם השכירות במספר מובנים, וכי בחודש יוני 2023 נשלחה לו דרישה לפינוי המושכר עד ליום 15.8.2023. משלא פונה המושכר במועד זה, הוגשה התביעה הנ"ל.

המבקש נמנע מלהגיש כתב הגנה, על אף שהמועד לעשות כן נדחה, לבקשתו, וניתנו מספר החלטות בעניין זה.

2. ביום 14.1.2024 ניתן, לבקשת המשיבים, פסק דין בהיעדר הגנה. בפסק הדין התקבלה התביעה לפינוי מושכר, ונקבע כי על המבקש לפנות את המושכר עד ליום 11.2.2024.

3. ביום 14.2.2024 הגיש המבקש ערעור, לבית המשפט המחוזי, על פסק דינו של בית משפט השלום, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי (ע"א 2489-03-24).

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטה מיום 15.3.2024 (השופט א' צימרמן); ונקבע כי על המבקש לפנות את המושכר "ללא דיחוי". זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שסיכויי הערעור הינם קלושים. בנוסף, בהחלטה צויין כי קשה להבין מדוע המבקש נקט בהליך ערעור חלף הגשת בקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה, בגדרי התביעה לפינוי מושכר.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור, לבית משפט זה, על ההחלטה הנ"ל מיום 15.3.2024 (רע"א 2214/24). במסגרת זו ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע הפינוי. בקשת רשות ערעור זו נדחתה ביום 20.3.2024, בהחלטת השופט א' שטיין, בין היתר, על יסוד קביעה בדבר סיכוייו הקלושים של הערעור.

4. ביום 22.3.2024, הגיש המבקש, לבית משפט השלום, בקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה; וכעבור יומיים הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בהחלטה מיום 24.3.2024 (השופטת כ' האפט) ניתן עיכוב ביצוע ארעי, עד למתן החלטה אחרת.

בבקשה לביטול פסק הדין, טען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין על יסוד שתי עילות:

ראשית, המבקש טען כי יש לבטל את פסק הדין מחמת מרמה. לטענת המבקש, המשיבים ביססו את תביעתם על חוזה שכירות משנת 2020, ומדובר במסמך מזוייף (לרבות זיוף חתימתו), שאינו משקף את ההסכמות בין הצדדים שנעשו בעל-פה.

שנית, המבקש טען כי יש לבטל את פסק הדין, שניתן בהיעדר הגנה, מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. זאת, כך טען המבקש, בהינתן שטענת ההגנה שבפיו, המבוססת על טענת התרמית דלעיל, מבססת הגנה אפשרית.

5. ביום 29.3.2024 נדחתה הבקשה לביטול פסק דין, הן מטעמים דיוניים והן לגופו של עניין.

אשר לטענה כי יש לבטל את פסק הדין מכיוון שניתן במעמד צד אחד, על בסיס שיקול דעתו של בית המשפט – הטענה נדחתה מהטעם שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה בחלוף המועד שנקבע לכך בדין (30 ימים), מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. כמו כן, צויין כי המבקש לא סיפק בבקשתו כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה לביטול או באשר לאי-הגשת כתב ההגנה במועד.

אשר לטענת המרמה, בית המשפט דחה את הטענה מהטעם שהדרך הדיונית המתאימה לבירורה היא תביעה במסגרת הליך חדש, ולא בגדרי ההליך המקורי שבו ניתן פסק הדין שמבוקש לבטלו.

עם זאת, בית משפט השלום התייחס גם לגופה של טענת המרמה, בציינו כי טענה זו מעוררת תמיהה:

"במשך שבע שנים הסתמכו הצדדים על ההסכם, אשר המבקש טוען עתה כי חתימתו על גביו זויפה. בכלל כך, אף התנהלו על פיו, מקום בו [המבקש] שכר בפועל את הדירה מאת המשיבים, התגורר בה ושילם למשיבים דמי שכירות מאז שנת 2017. הצדדים אף האריכו את ההסכם, מספר פעמים, בחוזי הארכה חתומים, לגביהם אין המבקש טוען כי חתימתו בהם זויפה. המבקש מושתק אפוא מלטעון עתה, עת פעל על פי ההסכם והסתמך עליו, כי חתימתו על ההסכם זויפה וכי ההסכם נחתם במרמה. המבקש גם איננו יכול לטעון עתה, לאחר שבע שנים והארכות, כי ההסכם בטל מחמת זיוף."

על יסוד האמור נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, ניתן צו לפינוי המבקש מהמושכר לאלתר, וצו עיכוב הביצוע הארעי בוטל.

6. על ההחלטה הנ"ל הגיש המבקש, ביום 30.3.2024, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע (רע"א 67886-03-24). בקשת רשות הערעור נדחתה למחרת היום (יום 31.3.2024), וכפועל יוצא מכך גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בית המשפט המחוזי שב על כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור, בחלוף המועד הקבוע בדין, מבלי שהתבקשה הארכת מועד. לצד זאת, נקבע כי הטעם המרכזי לאי-התערבות בהחלטת בית משפט השלום היא כי טענות ההגנה שבפי המבקש אינן מקימות עילה לשינוי תוצאת פסק הדין. במסגרת זו, קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם הסכם השכירות שהגישו המשיבים הינו מזוייף, כטענת המבקש, הודעת הפינוי ניתנה למבקש כבר בחודש יוני 2023 (כ-8 חודשים עובר למתן ההחלטה), ומדובר ב-"פרק זמן הרבה מעבר לסביר לצורך הודעה על סיום תקופת שכירות, כשאין הסכם חתום".

בנוסף לאמור, בית המשפט המחוזי התייחס לבקשה שהגיש המבקש בחודש אוגוסט 2023 (טרם הוגשה תביעת הפינוי), בהליך שנקט נגד המשיב 1 בעניין השכירות (תאד"מ 41795-08-23). מדובר בבקשה לסעד זמני טרם הגשת הליך עיקרי, במסגרתה טען המבקש כי הוא שוכר את הדירה מהמשיב 1 החל משנת 2017 וכי "הצדדים מחדשים ביניהם את החוזה בכל תקופה"; וכן טען כי: "התובענה העיקרית עניינה אכיפת הסכם שכירות ותשלום פיצויים שנגרמו כתוצאה מאי קיום הוראות ההסכם". לעניין זה, ציין בית המשפט המחוזי, מבלי לקבוע מסמרות, כי "קיימת בעיה רצינית בלשון המעטה להעלות בהליך אחד טענה ולפיה השוכר זכאי לסעדים מכוח הסכם שכירות ולאחר מכן בהליך אחר לטעון כי חתימה על הסכם שכירות זויפה ולמעשה, אין הסכמי שכירות".

7. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

8. בנוסף לכך, ביום 1.4.2024 הגיש המבקש, לבית משפט השלום, תביעה לביטול פסק דין מחמת מרמה (ת"א 2066-04-24), ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטה מיום 17.4.2024 (השופטת ט' פישמן לוי). ההליך העיקרי עודנו מתנהל.

בקשת רשות הערעור

9. בקשת רשות הערעור דנן, אשר הוגשה ביום 20.5.2024, מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2024, בגדרה נדחתה בקשת רשות הערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין בתביעת הפינוי.

לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הליכים במסגרת תיק פינוי מושכר בהוצאה לפועל בת"א (מס' 518118-02-24).

10. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בקשתו מתמקדת בטענה לביטול פסק דינו של בית משפט השלום מחמת מרמה. לטענת המבקש, פסק הדין במעמד צד אחד ניתן על יסוד מסמכים מזויפים שהגישו המשיבים, ותוך הטעיית בית המשפט בזדון.

דיון והכרעה

11. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. זאת, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, שבהם הבקשה לרשות ערעור מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או שאי-מתן רשות ערעור יגרום לעיוות דין (רע"א 4085/14 דוכנוב נ' אור עידו החזקות בע"מ, פסקה 12 (9.7.2014)). הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה הללו.

12. ראשית, טעם עיקרי לדחיית בקשת הביטול מטעם המבקש הייתה שזו לא הוגשה במועד הקבוע לכך בתקנות סדר הדין האזרחי, ומבלי שהוגשה בקשה מתאימה לעניין זה. בקביעה זו לא נפלה שגגה, ובוודאי שאינה מתאימה להתערבות במסגרת בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

13. שנית, גם הקביעה המהותית לדחיית בקשת הביטול אינה מעוררת כל שאלת רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול, בין היתר, על פי שיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת זו יבחנו שני תנאים: מהי הסיבה לאי-התייצבות הצד המבקש את ביטול פסק הדין; ומה סיכויי הצלחתו של מבקש הביטול, בהליך העיקרי, ככל שפסק הדין יבוטל (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 398-397 (1954); ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139 (1993); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 והאסמכתאות שם (8.10.2015)).

אשר לתנאי הראשון, הערכאות קמא התייחסו לכך שהמבקש לא נימק בבקשתו מהי הסיבה לאי-הגשת כתב ההגנה מטעמו.

אשר לתנאי השני, הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי נידונה טענת ההגנה המבוססת על מרמה, כנטען על ידי המבקש; תוך שנקבע כי הטענה אינה מצדיקה את ביטול פסק הדין.

14. כעולה מהאמור, ההחלטות נושא הבקשה יישמו את התנאים לביטול פסק דין במעמד צד אחד על פי שיקול דעת בית המשפט, כמפורט לעיל, לרבות לעניין סיכויי הגנתו של המבקש. משכך עסקינן בהחלטות המיישמות את הדין על עניינם הפרטני של הצדדים דנן, וככאלו אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו, מני רבים: רע"א 7715/21 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נצרת, פסקה 5 (12.12.2021)).

כמו כן, אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי בקביעות לגבי משקל טענת המרמה שבפי המבקש, במסגרת בקשה לביטול פסק דין כאמור, נפלה טעות כלשהי.

15. אשר לאמירת בית משפט השלום באשר לדרך הדיונית המתאימה לבירור טענת המרמה, תוך הפניית המבקש להגשת תביעה נפרדת לביטול פסק דין מחמת מרמה – נימוק זה מעורר שאלות נכבדות. עם זאת, אין להידרש לכך במסגרת ההליך דנן, בהינתן שבקשת הביטול נדחתה גם על יסוד שני הנימוקים דלעיל.

יובהר כי אינני מביע דעה באשר להשלכות של ההחלטות נושא בקשת רשות הערעור, על התביעה שהגיש המבקש לביטול פסק דין הפינוי מחמת מרמה.

16. עוד יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה מחודש וחצי לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, וזמן רב לאחר המועד שבו נדרש המבקש לפנות את המושכר. לעניין זה, נפסק בעבר כי:

"אין לקבל התנהלות של בעל הדין השוקט על שמריו ורק כאשר 'חרב' הפינוי מונחת על צווארו, בוחר הוא לפתוח בהליכים שונים שמטרתם לעכב או למנוע את הפינוי. גם אם ייטען כי לשיהוי עצמו אין משמעות לצורך התובענה עצמה, עדיין יש לו משמעות לצורך השאלה אם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין" (רע"א 5841/11 איטה נ' בנק מזרחי, פסקה 27 (20.9.2011)).

ואזכיר כי האמור הינו בהמשך למהלך שהביא לכך שפינוי שהתבקש בתביעה שהוגשה עוד בחודש ספטמבר 2023 – ואשר ניתן ביום 14.1.2024 פסק דין המחייב את הפינוי עד ליום 11.2.2024 – לא בוצע עד היום.

17. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משכך נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.