1. הדין

סעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"8. עיקול העברה ושעבוד (תיקונים: התשכ"ד, התשכ"ט, התשל"ז (מס' 2), התשמ"ה, התשמ"ז, התשס"ג, התשס"ד, התשע"ד)

(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ- 80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לעניין זה, "שכר העבודה החודשי" - שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעסיק חייב לנכותו משכר עבודה על-פי חיקוק .

(א1) היה שכר העבודה משתלם על בסיס של יום, יהיה הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד משכר העבודה היומי - החלק העשרים וחמישה מהסכום כאמור בסעיף-קטן (א).

(ב) סעיף-קטן (א) אינו חל על עיקול, העברה או שעבוד לשם תשלום מזונות.

(ג) מקום שהשכר משתלם שלא על בסיס של חודש או של יום, רשאי שר העבודה לקבוע בתקנות הוראות בדבר חלק השכר שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד.

(ד) (בוטל).

(ה) קיצבה המשתלמת מאת מעסיק או קופת גמל תיחשב כשכר עבודה לעניין סעיף זה; הוראה זו אינה באה לגרוע מהגנה בפני עיקול, העברה או שעבוד, הניתנת לקיצבה כאמור על-פי חיקוק.

(ו) ההגבלות שבסעיף זה חלות גם על שכר עבודה שבידי לשכת העבודה, שירות בתי הסוהר או תאגיד כאמור בסעיף 6, שבאמצעותו מבוצע תשלום לעובד, אבל רשאים הם לנכות כל סכום שנתנו לעובד כמקדמה על חשבון שכר העבודה; שולם שכר העבודה באמצעות מוסד בנקאי או חברת הדואר, יחולו ההגבלות שבסעיף זה על שכר העבודה שבידיהם במשך חודש ימים מיום ששולם להם.

(ז) הוראה שבחיקוק הנוגדת הוראת סעיף זה לא ינהגו לפיה."

2. כללי

מבנהו ולשונו של הסעיף מורכבים משני חלקים: בחלק הראשון קובע הסעיף באופן מפורש כי משכרו של העובד לא ניתן יהיה לעקל סכום השווה לשיעור גמלה הקבועה בחוק הבטחת הכנסה. לשון הסעיף מתחילה עם הכלל: לא ניתן יהיה לעקל סכום זה. חלקו השני של הסעיף מדבר על ההחרגה לכלל שצויין: ככל שהסכום השווה לשיעור הגמלה עולה על 80% משכר העבודה החודשי - יקטן הסכום שלא ניתן לעיקול ממשכורתו של החייב כדי 80% משכר העבודה החודשי.

בתיק הוצאה לפועל מס' ‏13-03773-07-5 {פלוני נ' אלמוני, פורסם באתר נבו} הסכום המהווה סכום השווה לגמלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981 {להלן: "הגמלה"} הינו על סך 4,334 ש"ח. אין מחלוקת בין הצדדים כי השכר של החייב הינו על סך 4,000 ש"ח.

המחלוקת בין הצדדים היא האם החלק השני של הסעיף חל, כלומר, האם להורות כי יש לעקל 20% משכר העבודה החודשי כאשר הוא עומד על 4,000 ש"ח ונמוך מהגמלה העומדת על 4,334 ש"ח? כב' רשם ההוצאה לפועל קבע:

"בצומת הפרשנית שהוצגה לעיל, בתוך המנגנון שנקבע על-ידי המחוקק, ובאיזון בין שתי התכליות, אני מעדיף פרשנות שממקסמת את ההגנה על זכויותיו של העובד ומעניקה הגנה מלאה לסכום השכר הנמוך מהגמלה, כך שלא יהיה ניתן לעקלו כלל. הפרשנות אותה אני בוחר לאמץ, הינה פרשנות לפיה  עיקול והעברת 20% מהשכר חלה במצב שבו הגמלה עומדת בין 80% ועד ל- 100% שכר בלבד. ייאמר המובן מאליו, כי ככל שהגמלה נופלת מ- 80% שכר - הסכום המוגן הינו סכום הגמלה ויתר הסכום יועבר למעקל."

3. עיקול במסגרת ההוצאה לפועל

בתיק הוצאה לפועל 21-06059-10-8 (ראשל"צ) {הזוכה נ' החייב, פורסם באתר נבו (26.10.12)} נדונה בקשה לחיוב צד ג' בטענה כי צד ג' העביר כספים לידי החייב בניגוד לצו עיקול שהוטל אצלו על נכסי החייב.

כבוד רשמת ההוצאה לפועל ציינה כי סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובע, כי משכר העבודה החודשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור.

קיצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל תחשב כשכר עבודה לעניין סעיף זה, כאשר הוראה זו אינה באה לגרוע מהגנה בפני עיקול, העברה או שעבוד, הניתנת לקיצבה כאמור על-פי חיקוק.

הסכום הנבחן הינו הסכום לאחר ניכויי חובה ולא רשות. כאשר, לכאורה, התשלום שנותר לתשלום לחייב, לאחר ניכויי רשות בגין קיזוז הסכומים על-ידי צד ג', אינו ניתן לעיקול, אך יחד-עם-זאת יש לבחון האם, בכלל, רשאי היה צד ג' לקזז הסכומים, עת הוטל עיקול על שכרו של החייב, אצלו.

כבוד רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי צו העיקול חל ממועד הטלתו ועד למועד עזיבת החייב את מקום העבודה ולאחר-מכן יכול לרבוץ על כספי פיצויי הפיטורים.

גם אם צד ג' סבר לתומו כי הצו חל לשלושה חודשים בלבד ולא טרח להודיע, בהתאם להוראות הדין, ללשכת ההוצאה לפועל דבר ביחס לנכסי החייב, כמו-כן לא עתר למתן הוראות על-מנת לוודא כי פעולותיו מבוצעות כדין.

לא-זו-אף-זו, נמצא כי גם בתקופה בה סבר צד ג' כי הצו חל, הוא הלווה כספים לחייב וניכה משכרו סכומים שונים, כאשר גם במעמד הדיון בפני כבוד רשמת ההוצאה לפועל, מועד בו לכאורה, לטענת צד ג', הצו לא חל עוד, לא העלה הטענה ומהחלטת כב' הרשמת, ניתן ללמוד כי עת הורתה לצד ג' לחלות מלתת לחייב הלוואות נוספות, עשתה כן מתוך ידיעה כי צו העיקול עדיין בתוקפו וצד ג' לא מחה ולפיכך הבין כי צו העיקול עדיין תקף.

4. מעמדו של סעיף 8 לחוק הגנת השכר אל מול שאר זכויות הנושים

בתיק הוצאה לפועל 02-12201-12-9 (חי') כב' רשמת ההוצאה לפועל תמי לוי-יטח ציינה כי בהתאם לקדימות המוקנית לגביית חוב שכר עבודה, בין-היתר, בהתאם לסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, כי יש להעביר את הסך הנדרש לסילוק החוב נשוא תיק 1002451128.                    

כב' הרשמת הבהירה כי סעיף 76(ג) לחוק ההוצאה לפועל, אליו התייחס בא-כוח הזוכה, שתוקן במסגרת תיקון 34 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי אין בהוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על-פי כל דין אחר ואולם, זכות קדימה לעניין חוב בשל אי-תשלום שכר עבודה כהגדרתו בחוק הגנת השכר, תחול עד לסכום שחל לגביו דין קדימה בהתאם להוראות סעיף 78(1) לפקודת פשיטת הרגל.           

מעיון ב- רע"ע 5935/07 עלה כי כב' השופט ס' ג'ובראן קבע כי הוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובעת במפורש, כי אין תחולה לכל הוראת חוק הנוגדת הוראות סעיף 76(ג) לחוק ההוצאה לפועל, וכי אין בהוראות סעיף זה, כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על-פי כל דין אחר.

מסעיפים אלה ניתן ללמוד, כי הוראות חוק ההוצאה לפועל נסוגות בפני הוראות חוק הגנת השכר.

חוק הגנת השכר קובע, כי מדובר בסכום בעל מעמד "משוריין" שאין לעקלו או לשעבדו.

בנסיבות אלה, כאשר יבקש העובד לממש זכותו לתשלום הסכום המגיע לו כשכר עבודה, צריכה להיות לו עדיפות מפני נושיו האחרים של המעביד, החייב.              

עוד נקבע בפסק-דין זה, הוא שמטעם זה, צדקו המשיבים בטענתם, כי מימוש פסק-הדין שזיכה אותם בשכר העבודה, צריך לעמוד לנגד עיני ראש ההוצאה לפועל בלבד ולאור תוצאה זו, אף צודקים המשיבים אף בטענתם, לפיה אין מקום  לאחד את התיקים שפתחו לגביית הפיצויים בגין הלנת שכר בתקופת עבודתם עם תיקי ההוצאה לפועל האחרים המתנהלים כנגד המבקשת.