1. הדין
סעיף 11 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:
"11. מועד לתשלום שכר קיבולת (תיקון התשמ"ה)
שכר עבודה המשתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת, שביצועה נמשך יותר מארבעה-עשר יום, ישולם ביום גמר ביצוע העבודה אם שולמו תוך ביצוע העבודה מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה. לא ישולמו מקדמות כאמור, יראו את השכר כמשתלם לפי כמות התוצרת."
2. כללי
ב- ע"ע (ארצי) 300162/96 {חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ נ' וואיל סנדוקה, פורסם באתר נבו (01.06.04)} בית-הדין קבע כי תשלום שכר לפי קיבולת מוכר במשפט העבודה.
סעיף 11 לחוק הגנת השכר, דן במועד תשלום השכר לפי קיבולת, וזאת כאשר השיטה מכירה בצורת תשלום לפי קיבולת.
לא מתקבל על הדעת שתישלל מעובד ששכרו משולם לפי קיבולת הזכות לשכר מינימאלי המבטיח לעובד קיום מינימאלי, כאשר מתכלית חוק הגנת השכר מתבקש שכל עובד יזכה לשכר מינימום בהתאם להיקף משרתו.
ב- ע"ב (ת"א) 303969/97 {ב.א.ט.מ. תקשורת מתקדמת בע"מ נ' בקיש צור דפנה, פורסם באתר נבו (25.04.04)} בית-הדין קבע כי לא הוכח "נוהג קיים" בין הצדדים לגבי "מועד תשלום" או "אופן תשלום" {אם כי נוהגים שכאלה היו קיימים בודאי מכח יחסי העבודה ששררו בין הצדדים), אולם במקרה זה ישנן הוראות חוק המאפשרות השלמה בחסר של שתי הסוגיות.
לגבי מועד התשלום, קיים שילוב של הוראת סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) ושל הוראות סעיפים 12 או 14 ו- 15 לחוק הגנת השכר העוסקות במועד לתשלום שכר עבודה.
לעניין אופן התשלום, סעיף 2 לחוק הגנת השכר מהווה מנגנון השלמה.
בית-הדין הוסיף במקרה הנדון כי "סוגיית המס" לא מהווה כלל וכלל בעיה שכן, במקרה זה ממילא על הנתבעת לפעול בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה.
הנה-כי-כן, פרטי ההסכם לו טוענת הנתבעת הספיקו כדי לשכלל הסכם.
בית-הדין התייחס לעניין טענת התובעת לפיה מאחר והנתבעת לא קיבלה את דרישת התובעת לתשלום "לאחר חג הסוכות", לא נכרת הסכם, כי טענה זו לא עלתה בקנה אחד עם התשתית הראייתית שהונחה בפניו, והיא נגועה בקורטוב של חוסר תום-לב, שכן מהעדויות עלה כי דווקא התובעת היא זו שביקשה לדחות את ביצוע התשלום והנתבעת נעתרה לכך.
בפסק-דין הנדון, בית-הדין הארצי הזכיר כי בית-הדין האזורי הגיע למסקנה כי העדויות הנוספות ששמע לא שינו את מסקנתו הקודמת ועל-כן השאיר בעינם את פיצויי ההלנה שפסק בפסק-דינו הראשון.
בית-הדין הארצי במקרה הנדון סבר, לאור הנסיבות, להפחית את פיצויי הלנת השכר לגובה של הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, כאשר בנוגע להיקף העבודה מדובר במילוי חסר בחוק הגנת השכר. משחוק הגנת השכר לא דיבר בעניין הערכת היקף העבודה לפי קיבולת, ברור כי המחלוקת היתה כנה ואמיתית.
לא היתה מחלוקת כי שהמשיבים לא עבדו שמונה שעות ביום. השאלה היתה האם היה צריך להכיר בעבודתם כעבודה במשרה מלאה.
בית-הדין קבע כי המערערת טעתה כאשר סברה שמאחר והמשיבים לא עבדו מספר מלא של שעות כנדרש במשרה מלאה, לא היה מקום לשלם להם שכר מינימום בגין משרה מלאה. אשר-על-כן פיצויי הלנת השכר הופחתו לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק פסיקת ריבית והצמדה.
3. האם מתכונות של תשלום שכר עבודה שהן תלויות בתפוקה, מכירות או רווחים יש בהן כדי להביא למסקנה כי מדובר ביחסי עובד-מעביד בהקשר לסעיף 11 לחוק הגנת השכר?
ב- סע"ש (חי') 1702-07-12 {ליזט עמית נ' נופש חלומי בע"מ, פורסם באתר נבו (19.05.15)} כנגד העבודה שביצעה התובעת, שולם לה שכר על-ידי הנתבעת.
התובעת לא נתנה גרסה כיצד חושב השכר, כאשר מנגד, הנתבעת הסבירה כי השכר היה שווה ל- 50% מרווחי הטיולים.
בהיעדר גרסה של התובעת בעניין זה, בית-הדין לא מצא טעם שלא לאמץ את גרסת הנתבעת.
עצם העובדה כי שכרה של התובעת היה מותנה ברווחי הטיולים, אינה הופכת אותה לעצמאית או לשותפה שאינה עובדת שכירה.
עוד הוסיף בית-הדין, כי לא הוכח בפניו שהתובעת יכלה לקבוע את מדיניות הנתבעת בכל הנוגע לארגון הטיולים ושיווקם. קיימות מתכונות של תשלום שכר עבודה שהן תלויות בתפוקה, מכירות או רווחים. מתכונות אלו של תשלום שכר אין בהן, לכשעצמן, כדי להביא למסקנה כי לא מדובר ביחסי עובד-מעביד, ראה לדוגמא, סעיפים 10 ו- 11 לחוק הגנת השכר; תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), ע"ע (ארצי) 1194/01 עגיב נ' "המגן" - חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו (11.02.04)}.