1. הדין

סעיף 7 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

                "7. מסירת מידע (תיקון התשע"ד (מס' 2))

מעסיק ימסור לעובדו, לפי דרישת העובד, מידע לעניין חוק זה בדבר רמות שכר של עובדים המועסקים אצלו, לפי סוגי עובדים, סוגי משרות או סוגי דירוגים, ובלבד שהמעסיק אינו חייב למסור מידע אלא במידה הדרושה לפי העניין, שיימנע מגילוי פרטים מזהים של עובדים, ושאין במסירת המידע הפרה של כל דין אחר."

2. גילוי מסמכים ומסירת מידע

ב- ע"ר (נצ') 49857-06-15 {מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכ"א בע"מ נ' כנרת סמינה, תק-עב 2015(4), 10495 (12.11.15)} נדון ערעור על החלטת כב' הרשמת ד"ר רויטל טרנר, במסגרתה החליטה להיעתר לבקשת המשיבה - התובעת בתיק העיקרי במסגרת הליך של גילוי מסמכים, והורתה לנתבעת למסור נתונים אודות השתכרות מנהלי סניפים שהועסקו על-ידי הנתבעת במקביל להעסקתה של התובעת, ולהמציא לה את תלושי השכר שלהם. כב' הרשמת קיבלה את הבקשה בעיקרה תוך צמצום חלקי של הנתונים המבוקשים, ואלה נימוקיה העיקריים:

א. התובעת טוענת כי ביצעה עבודה דומה לעבודת מנהלי סניפים אחרים, שהינם ברובם גברים, או עבודה שוות ערך, ועל-כן היתה זכאית לתשלום שכר שווה, וזאת כאמור בסעיף 3 לחוק שכר שווה.

חוק שכר שווה עוסק גם במצב בו עובד ועובדת מבצעים עבודה דומה בעיקרה או עבודה שוות ערך, כאמור בסעיף 3 לחוק.

התובעת אכן טוענת כי ביצעה עבודה שוות ערך או שווה בעיקרה לעבודתם של מנהלי סניפים אחרים, ובכך נופל עניינה (ככל שיוכח) להגדרת סעיף 3 האמור.

ב. הואיל ואחת מעילות התביעה של התובעת הינה הפלייתה בשכר לעומת מנהלי סניפים אחרים הנתבעת, הרי שהמסמכים המבוקשים על ידה רלוונטיים עד מאוד להליך המשפטי, וגילויים יסייע לבית-הדין לבירור האמת.

ג. הנתבעת כלל לא העלתה טענה הנוגעת לפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים, או לפגיעה באינטרס כלכלי שלה, וגם לא נטען כי היקף המסמכים הנדרש הוא רחב מדי או בלתי-סביר.

4. בהחלטה צומצם, כאמור, היקף הגילוי שהתבקש, מהנימוק של שמירה על פרטיותם של העובדים האחרים של הנתבעת שאינם צד להליך, וכב' הרשמת הורתה וקבעה כדלקמן:

א. הנתבעת תעביר לידי התובעת 12 תלושי שכר אחרונים של מנהלי הסניפים שהינם גברים ואשר הועסקו על-ידה בשנים 2014-2006, כאשר כל פרט מזהה מוסתר, למעט מועד תחילת העבודה.

ב. בשלב זה, לא תחוייב הנתבעת להעביר לעיונה של התובעת הסכמי העסקה. היענות לבקשה זו מהווה פגיעה של ממש בפרטיותם של אותם מנהלי סניפים, שכן יש בהסכמי עבודה מידע רב ונוסף החורג משאלת הפרשי השכר.

המערערת טענה כי:

א. אין חולק ששכרו של מנהל סניף גבוה מזה של מנהל אזור, שכן תפקיד מנהל סניף הינו בכיר יותר.

ב"כ המערערת אף הודיעה כי היא מצהירה ששכרה של המשיבה - התובעת, כמנהלת אזור, היה נמוך בכ- 2,000 ש"ח מזה של מנהל סניף. אין חולק שהמשיבה כיהנה כמנהלת אזור וביקשה להתמנות כמנהלת סניף ובקשתה נדחתה. משכך, אין כל הצדקה לחייב את המערערת בגילוי מסמכים הנוגעים לנושאים שאינם שנויים במחלוקת.

ב. חשיפת תלושי השכר תפגע פגיעה משמעותית בפרטיותם של מנהלי הסניפים, טענה שבניגוד לקביעת הרשמת בהחלטתה כן הועלתה על-ידי המערערת בתגובתה לבקשה לגילוי מסמכים.

החשיפה גם תגרום נזק למערערת כמעסיקה שכן מדובר בבעלי התפקיד הבכירים ביותר אצלה, שאיננה מעוניינת שהשונות בניהם תיחשף, מה גם שהמשיבה-התובעת, ממרידה, לטענת המערערת, את עובדיה ומתחרה בעסקיה.

ג. מן הראוי בנסיבות העניין לקבוע ראשית האם העבודות שבמחלוקת שוות בעיקרן או שוות ערך, ורק במידה וייקבע שאכן קיים שוויון - יש לחייב בהצגת נתונים לגבי השכר.

לפיכך יש לפצל את הדיון, פיצול אשר ככל שתתקבל התביעה - ניתן יהא לפצות עליו בתשלום הוצאות.

המשיבה-התובעת טענה:

א. בערעור נטענו טענות חדשות שלא בא זכרן בהליך בפני הרשמת, בראשן הטענה שחוק שכר שווה אינו חל על נסיבות המקרה.

ב. החלטתה של הרשמת מאוזנת ומידתית, והיא נמנעה ממתן הוראה על   חשיפת הסכמי ההעסקה.

ג. משהודתה המערערת ששכר מנהלי סניפים גבוה מזה של מנהלי אזור - אין הצדקה להתעקשותה להימנע מלהציג את תלושי השכר של מנהלי   הסניפים.

ד. ניתן להשחיר את הפרטים המזהים בתלושי השכר, וכך לא ניתן יהיה לדעת של מי התלושים. יחד-עם-זאת התובעת זקוקה לנתונים אודות שיעורי שכרם של מנהלי הסניף כדי להכין את ראיותיה ויתכן שהדבר אף יחייב את תיקון התביעה.

בית-הדין קבע בקבלו חלקית את הערעור כי:

"7. הדין החל

כפי שציינה כב' הרשמת בהחלטתה מושא ערעור זה, על נסיבות העניין חולשות שתי הוראות דיוניות, האחת באה לידי ביטוי בתקנה 46 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב 1991, והשניה בסעיף 7 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.

אחד המכנים המשותפים בין שתי ההוראות שצוינו לעיל הוא הצורך בעריכת איזון בין האינטרסים השונים של הצדדים, בהתאם למכלול נסיבות העניין, ובהקפדה שהגילוי יעשה תוך שמירה על מידתיות.

אשר ליישומה של תקנה 46 מקום בו גילוי המסמכים המבוקש עלול לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים, סוכמה ההלכה על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה כהאי לישנא:

"ניתן, אם-כן, לנסח בהכללה הנחיות אלה להכרעה במקרים בהם נוצר מתח בין הוראות תקנה 46(א) לבין הזכות לפרטיות:

א. מלאכת האיזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לגילוי ועיון תעשה על-פי אמות-מידה של מידתיות: בהתייחס למבחן הרלוונטיות ותוך בחינה פרטנית של טיב החומר שגילויו מתבקש, היקפו, שיעור הפגיעה בפרטיות ומקורו של המידע; כן יינתן משקל לחשיבות המסמכים המבוקשים לצורך גילוי האמת ומתן הזדמנות לתובע להוכיח את תביעתו, לרבות השאלה האם קיימת דרך חלופית להוכיח את עילת התביעה לרבות קיומו של נוהג או קיומה של אפליה;

ב. בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב"קלפים פתוחים";

ג. בכל הנוגע לזכות לפרטיות של צדדים שלישיים, יש ליתן משקל משמעותי לזכות לפרטיות, כאשר במשפט העבודה זו גלומה - בין-היתר - בזכות לצנעת הפרט בכל הנוגע לתנאי העסקה, שכר עבודה ולתנאי פרישה;

ד. אם וככל שהמדובר בבקשה לעיון וגילוי מסמכים הפוגעים בפרטיותם של צדדים שלישיים, על בית-הדין למצות את השיקול בדבר חלופות אחרות כפי שפורטו בפסקה 23 דלעיל;

ה. לא נמצאו חלופות אחרות ונדרשת פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים להליך, תצומצם הפגיעה בפרטיות להכרחי ולחיוני ביותר, כנדרש לצרכי המשפט וכעולה במדויק מטענות הצדדים ולא מעבר לכך: על בית-הדין לבחון במשורה את הרלוונטיות של החומר הנדרש בהתייחס לצדדים שלישיים.

ו. בהקשר זה, ראוי להדגיש את ההבחנה בין חומר שנדרש מצדדים שלישיים לבין חומר שנדרש מצד להתדיינות (כגון במקרה זה: "המעסיקה") הנוגע לצדדים שלישיים. המקרה הראשון דורש התייחסות וזהירות מיוחדת בכל הנוגע לצו גילוי מסמכים;

ז. במקרה שטענת העובד היא לקיומו של נוהג או לקיומה של אפליה, יכול ותינתן החלטה המאפשרת גילוי מסמכים המתייחסים לצדדים שלישיים, בכפוף לראשית ראיה לקיומו של הנוהג או לקיומה של האפליה, להחלה דווקנית של מבחן הרלוונטיות על שני היבטיו ולצמצום מרבי של החשיפה באמצעות מחיקת פרטים מזהים ובאמצעים אחרים;"

(ראו, ע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ - יהודה פלצ'י, פורסם באתר נבו (21.09.10)

סעיף 7 לחוק שכר שווה קובע כהאי לישנא:

"מעסיק ימסור לעובדו, לפי דרישת העובד, מידע לעניין חוק זה בדבר רמות שכר של עובדים המועסקים אצלו, לפי סוגי עובדים, סוגי משרות או סוגי דירוגים, ובלבד שהמעסיק אינו חייב למסור מידע אלא במידה הדרושה לפי העניין, שיימנע מגילוי פרטים מזהים של עובדים, ושאין במסירת המידע הפרה של כל דין אחר."

8. בענייננו, אין חולק כי שאלת היקף שכרם של מנהלי הסניפים בנתבעת רלבנטית מאוד לצורך הכרעה שתינתן בסופו-של-יום בתביעה, ולמעשה היא בלב התביעה.

יחד-עם-זאת, יש לקחת בחשבון שני נתונים בעלי נפקות בענייננו:

ראשית, שאלת היקף השכר ששולם למנהלי הסניפים תהפוך לרלבנטית רק אם וכאשר ייקבע שעבודת התובעת היתה שווה או שוות ערך לעבודתם של מנהלי הסניפים.

ככל שלא תעבור התובעת משוכה זו - לא תהא עוד רלבנטיות לשכרם ותנאי העסקתם, לפיכך יתכן שהפגיעה בפרטיותם ובאינטרס הלגיטימי של הנתבעת שלא לחשוף את תנאי ההעסקה של עובדיה הבכירים לגורמים חיצוניים ובין העובדים לבין עצמם - תהיה לשווא.

שנית, בהינתן הצהרתה של הנתבעת (הגם שזו ניתנה רק בשלב הדיון בערעור) לפיה אינה חולקת על טענת התובעת לפיה קיים הפרש של 2,000 ש"ח בין השכר ששולם לתובעת לבין זה ששולם למנהל סניף - הרי שדי בכך לצורך מתן מענה לצרכיה של התובעת לאמוד את תביעתה ואת כדאיות ניהולה נכון לשלב זה של הדיון.

9. מהאמור לעיל עולה, אם-כן, שנכון יהיה, בנסיבות העניין, לפצל את הדיון בתביעה כך שראשית יובאו עדויות וראיות לעניין השאלה האם עסקינן בעבודה שווה בעיקרה או שוות ערך, וככל שייקבע שאכן מדובר בעבודה כזו - או אז יהפכו תנאי העסקתם ושכרם של מנהלי הסניפים (או מי מהם) לרלבנטיים וניתן   יהא להורות על חשיפתם.

יוער, כי בהינתן העובדה שאין מחלוקת שעסקינן בסניפים השונים בהיקף העבודה שבהם, ובהיקף האחריות המוטלת על מנהלם, יתכן שיעלה בידי התובעת להוכיח את הנדרש רק לגבי חלק ממנהלי הסניפים, ואז יצומצם היקף המסמכים הנדרש ותמותן מידת הפגיעה בפרטיות שתנבע מגילוי המסמכים.

סבורים אנו, אם-כן, שבנסיבות העניין פיצול הדיון יתרום ליעילותו ויתכן שיחסוך מזמנם של הצדדים, ויחסוך גם פגיעה באינטרסים של הנתבעת ושל צדדים שלישיים שיתכן שתתברר כמיותרת.

בנוסף, לא נראה כי פיצול הדיון יגרום לכפל עדויות או לכך שעדים רבים יידרשו להעיד יותר מפעם אחת.

בכל מקרה, וככל שיתברר בדיעבד שהפיצול היה מיותר - ניתן יהא לפצות את התובעת בחיוב הנתבעת בתשלום הוצאותיה, ככל שינבעו מהפיצול, כך שלא ייגרם לה נזק שאינו ניתן לתיקון, בעוד שהנזק לנתבעת ולעובדים האחרים - איננו מהסוג שניתן לתיקון על דרך פסיקת הוצאות.

נחזור ונאמר כי אמנם טוב היה באם ההצהרה לפיה הנתבעת נכונה להכיר בטענת התובעת לפיה שכרה כמנהלת אזור היה נמוך ב- 2,000 ש"ח משכרו של  מנהל סניף - היתה באה מלכתחילה, בשלב הדיון בפני כב' הרשמת, והוא הדין ביחס לטענה הנוגעת לפיצול הדיון, שאז סביר להניח שמלאכת האיזון בין השיקולים השונים היתה נעשית באופן שונה.

ברם - עצם העובדה שהדברים לא עלו בשלב הדיון - אינה משתיקה את הנתבעת מלהעלותם בשלב הנוכחי.

10. סיכומו-של-דבר - הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שאנו מחליטים על-פיצול הדיון כך שראשית ישמעו ראיות הצדדים לעניין השאלה האם התובעת ביצעה עבודה שווה או שוות ערך לזו של מנהלי הסניפים.

ככל שתינתן לשאלה זו תשובה חיובית - ישקול בית-הדין מחדש את היקף ואופי המסמכים שיש לחייב את הנתבעת להציג, כדי להניח תשתית לכימות מדוייק של תביעת התובעת, תוך שתינתן לה האפשרות לתקן את סכום התביעה ככל  שהדבר יתחייב מעיון במסמכים שיוצגו בפניה.

בנוסף, ככל שהתביעה תתקבל, ינתן ביטוי לפיצול הדיון על דרך חיוב הנתבעת בהוצאות שינבעו ממנו.

11. מאחר והערעור התקבל בחלקו בעיקר מכוח טענות שלא הועלו בשלב הדיון בפני כב' הרשמת - איננו מוצאים לנכון ליתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו."

ראה גם: סע"ש (ת"א) 52538-07-14 אורלי חביב נ' שטראוס גרופ בע"מ, תק-עב 2015(4), 6426 (01.11.15); סע"ש (ת"א) 3526-01-12 חיים וינר נ' שרקון, בן עמי, רוזנבוים, אשר, עו"ד ואח', תק-עב 2013(2), 535 (2013); תע"א (ת"א) 3914-10 חגית סלוצקי נ' קו פרוייקט ייעוץ הנדסי בע"מ, תק-עב 2012(2), 2662 (2012); ס"ע (ב"ש) 9836-03-11 גבריאל עזור נ' החב' העירונית לתרבות ספורט ומרכזים קהילתיים באשדוד בע"מ, תק-עב 2011(3), 15242 (2011); בש"א (ת"א) 5339/08 בן משה אירית נ' קומברס בע"מ, תק-עב 2009(2), 7775 (2009); ס"ק (ת"א) 1005/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' חב' חשמל לישראל בע"מ, תק-עב 2002(2), 2011  (2002); ע"ב (ת"א) 777080/01 אלכס קליין נ' עיריית פתח תקווה ואח', תק-עב 2002(2), 820 (2002); ע"ב (יר') 1551/00 רוני אלוני נ' אורט מכללות, תק-עב 2001(1), 3717 (2001); ע"ב (ב"ש) 1576/99 סימי נידם נ' ראלי חשמל, תק-עב 99(3), 2083 (1999).