1. הדין

סעיף 10 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"10. התערבות בתובענות

בתובענה לפי חוק זה רשאי בית-הדין לעבודה לתת לארגון העוסק בזכויות נשים, לעובד העלול להיפגע מהתובענה או לארגון עובדים יציג או ארגון עובדים אחר כאמור בסעיף 9, גם אם אינם צדדים לתובענה, להשמיע את דברם, בדרך שיורה."

2. "ידיד בית-משפט" - זכות ההתערבות

מוסד "ידיד בית-המשפט" הוא מוסד משפטי המוכר בשיטות משפט שונות, ובעיקר במשפט האמריקני והוא מהווה מנוף להעלאת עמדות שונות, שלא הועלו על-ידי הצדדים, בפני בית-המשפט. "ידיד בית-המשפט" הוכר במשפט הישראלי בשנת 1999, בפסק-דין קוזלי, מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529 (1999) {להלן: "קוזלי"} בו ניתנה אפשרות לגוף שאינו צד להליך להגיש סיכומים כ"ידיד בית-המשפט".

מדובר באמצעי פרוצידוראלי המאפשר לצד, שאינו אחד המתדיינים בהליך השיפוטי, להציג עובדות המצויות בידו או להציג את עמדתו בפני בית-המשפט כדי לעזור לו במילוי מלאכתו השיפוטי {לדיון מורחב בעניין ראה מאמרם של ישראל דורון ומנאל תותרי-ג'ובראן "לידתו והתפתחותו של "ידיד בית-משפט" ישראלי", עלי משפט ה', תשס"ה, 65}.

המוסד של ידיד בית-המשפט אומץ בעיקר בפסיקה ואילו החקיקה אפשרה צירופם של ארגונים ציבוריים להליכים ספציפיים בלבד, לדוגמה: חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992, חוק שוויון הזדמנויות עבודה, התשמ"ח-1988, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למוקמות בידוק ולמקומות ציבוריים, התשס"א- 2000, וסעיף 10 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.

בפסק-דין קוזלי למעשה נקבע כי בית-המשפט מוסמך להתיר ליחידים, לגופים ולמוסדות, שאינם צדדים פורמאליים להליך המשפטי, להציג בפניו את עמדתם. שיקול-הדעת בבסיס הפעלת הסמכות מטעם בית-המשפט נבחן בכל מקרה לגופו ועל יסוד שיקלול מגוון רחב של נתונים.

בפסק-הדין קבע כב' הנשיא ברק, את אמות-המידה להפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט ועמד על השיקולים השונים, אשר על בית-המשפט לשקול בטרם יורה על צירופו של צד כלשהו להליך המתנהל כ"ידיד בית-המשפט". לאור חשיבותם של הדברים לענייננו, נביאם כלשונם:

"... מסקנתי היא כי הסמכות לצירופו של גוף או אדם כ"ידיד בית-המשפט" קיימת באופן עקרוני. אולם סמכות לחוד ושיקול-דעת לחוד. יש לעמוד על המשמר בעניין זה ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי. יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם. על חלק משיקולים אלה עמדתי בעבר, בצייני:

'יש מקום לשקול הצטרפותו של עותר 'ציבורי' נוסף או של משיב 'ציבורי' נוסף, אם מתוך בקשתם נראה כי הם מוסיפים לעמדת הצד שאליו הם מבקשים להצטרף. אין מקום להצטרפותם של עותר 'ציבורי' נוסף או של משיב 'ציבורי' נוסף, אם מתוך בקשתם נראה כי הם חוזרים על עמדות שכבר נטענו על-ידי הצד שאליו הם מבקשים להצטרף.'

(בג"צ 5368/96 פנחסי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4), 364, 373 (1996))

ובפרשה אחרת:

"... יש מקום לצירופם של עותרים (או משיבים) נוספים רק 'אם יש יסוד להניח, כי בהצטרפותם יהיה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת לפני בית-המשפט, ואם יש, מאידך גיסא, מקום לחשש, שהבירור הנאות ילקה בשל אי-צירופו של צד נוסף."

(ראו בג"צ 5883/93 יהלום נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל (לא פורסם))

אכן, בטרם תינתן לגוף או לאדם הזכות להביע עמדתו בהליך שבו אין הוא צד מקורי, יש לבחון את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת. יש לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף. יש לבדוק את מומחיותו, את ניסיונו ואת הייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו מבקש הוא להצטרף להליך. יש לברר את סוג ההליך ואת הפרוצידורה הנוהגת בו. יש לעמוד על הצדדים להליך עצמו ועל השלב שבו הוגשה בקשת ההצטרפות. יש להיות ערים למהותה של הסוגיה העומדת להכרעה. כל אלה אינם קריטריונים ממצים. אין בהם כדי להכריע מראש אימתי יהא מן הדין לצרף צד להליך כ"ידיד בית-המשפט", ומתי לאו. בה בעת, יש לשקול קריטריונים אלה, בין-היתר, טרם יוחלט על צירוף כאמור."

ב- בג"צ 5368/96 {פנחסי נ' היועמ"ש, פ"ד נ(4), 364 (1996)} נקבע כי "אין מקום להצטרפותו של עותר 'ציבור' נוסף או משיב 'ציבורי' נוסף אם מתוך בקשתו נראה כי הוא חוזר על עמדות שכבר נטענו על-ידי הצד אליו מבקש הוא להצטרף".

ב- בג"צ 769/02 {הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פורסם באתר נבו} נקבע כי יש לבחון בין מכלול השיקולים גם את מהות הגוף המבקש להצטרף ותרומתו הפוטנציאלית לדיון; את מהות ההליך והפרוצדורה הנהוגה בו; את השאלה המשפטית העומדת לדיון; את יעילות הדיון וכן את האינטרסים של המתדיינים בפני בית-המשפט. גם כאן נקבע כי אין מדובר ברשימה ממצה {ראה גם תא"ק (קר') 24939-04-11 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' מועצה מקומית אעבלין  ואח', תק-של 2012(1), 33881 (2012)}.