לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

עסקינן בספר יחיד וייחודי, הדן במערכת היחסים שבין המומחים השונים, לרבות מומחה מטעם בית-המשפט, לבין הלקוחות ובתי-המשפט תוך התייחסות פרטנית לסדרי הדין החדשים בבתי-המשפט, קרי, תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, תקנות בית-משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 ועוד.

בנסיבות אלה של השינויים הרבים בסדרי הדין מוצאים אנו בספר סקירה מקיפה, תיאורטית ומעשית בנושא ה"מומחים" בכלל, תוך חלוקה והתייחסות פרטנית לכל קבוצות המומחים כגון רופאים, שמאים, מהנדסים ועוד.

בספר זה אנו עוסקים אך ורק בתביעות פיצויים נגד המומחה - כולל מומחה מטעם בית-המשפט (כגון: רופא/שמאי/מהנדס) - אשר נתן חוות-דעת מקצועית ללקוחו או לכל גורם אחר ונתברר, למשל, כי חוות-הדעת הינה רשלנית, לא מקיפה וגרמה נזק למזמין חוות-הדעת.

זאת ועוד. הספר מקיף סוגיות שעניינן פסילת המומחה של בית-המשפט ועד כדי תקיפתו בעילות תביעה שונות.

יש להעיר, כי מעמדו של מומחה בית-המשפט הינו ככל בעל תפקיד (בהתאמה) על כל החובות והסמכויות של בעל תפקיד ומעמדו כלפי בית-המשפט והמעורבים בסכסוך המשפטי לשמו מונה המומחה (יוער, למשל, כי בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות הותקנה תקנה 89 הדנה מפורשות בסוגיית איסור ניגוד העניינים של מומחה מטעם בית-המשפט, תקנה שלא הייתה קיימת בתקנות הישנות).

יפים הם דבריו של בית-המשפט ב- ת"א (יר') 13887-10-14 איגור דיקר נ' מרים שכנר (01.08.19) בדחותו את התביעה:

"כפי שנקבע ב- ע"א 5302/93 בנק מסד בע"מ נ' מרדכי לויט, פ"ד נא(4), 591 (1997) ייתכן שרצוי יותר לאמץ את סיכום ההלכות בישראל בסוגיה זו, כפי שהוא מופיע במאמרו של ד"ר א' פורת "דיני נזיקין" בסעיף 46.10 (בעמ' 326) לחיבור האמור מסוכמות ההלכות האמורות כדלקמן: "... אחריותו של מחווה הדעה על-פי עוולת הרשלנות קמה אם חיווה את דעתו בתחום מומחיותו (או בתחום שבו התיימר להיות מומחה); אם היה עליו לדעת שמקבל חוות-הדעת יסתמך עליה; אם מקבל חוות-הדעת אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק; אם לא הייתה צפויה בדיקת ביניים של חוות-הדעת לפני ההסתמכות עליה; וכמובן - אם חיווי הדעה היה בלתי-סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה. כאשר למחווה הדעה יש נגישות למידע שאין למקבל חוות-הדעת, תגבר הנטיה להטיל על הראשון אחריות נזיקית". בסיכומיו המשלימים... הוצע המבחן הבא, שאף אותו מוכן אני לקבל: "... מוסר מידע עלול להתחייב בנזיקין כלפי מקבל מידע שהסתמך על מידע זה גם כאשר מקבל המידע לא היה צד לפניה אל מוסר המידע, אך מוסר המידע ידע או צריך היה לדעת כי המקבל כאמור עלול להסתמך על מידע זה ולפעול על פיו". יש להוסיף למבחן זה, בין השאר, גם את הדרישה שבפועל הסתמך המקבל על המידע האמור, פעל על-פיו ועקב כך נגרם לו נזק."