החלטה

 

בקשה להארכת המועד להגשת עיקרי הטיעון מטעם התובע בארבעה ימים ולצדה בקשות הדדיות של שני הצדדים לחייב את הצד שכנגד בהוצאות משפט.

הרקע העובדתי

1. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו לאחר שחוסן מפני מחלת השפעת. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת במספר שאלות הנוגעות למידע שנמסר לתובע לפני מתן החיסון ולקשר הסיבתי בין קבלת החיסון לבין המחלה הנוירולוגית שהתובע חלה בה. 

2. במהלך ניהול ההליך הנתבעת ביקשה וקיבלה הארכות מועד להגשת חוות דעת מטעמה (החלטות מיום 25.10.2018, 8.11.2018, 26.12.2018, 6.1.2019, 17.2.2019, 8.5.2019) ותצהירי העדות הראשית הוגשו באיחור (ר' החלטה מיום 11.11.2019). כל זאת, מבלי שהנתבעת חויבה בהוצאות (לאי הגשתו של תיק המוצגים במועד התייחסתי בהחלטה מיום 6.12.2020). 

3. מכל מקום, לאחר העיכוב בהגשת חוות הדעת והראיות, התיק נקבע לשמיעת ראיות והתקיימו ארבע ישיבות הוכחות. בתום ישיבת ההוכחות האחרונה, ביום 14.2.2021, נקבע בהסכמת הצדדים מועד לשמיעת הסיכומים בעל פה (ליום 13.4.2020) וכן מועדים להגשת עיקרי טיעון: עיקרי הטיעון מטעם התובע עד ליום 7.3.2021, עיקרי הטיעון מטעם הנתבעת עד ליום 5.4.2021. קביעת המועדים נעשתה בין היתר בשים לב לכך שנדרש פרק זמן לתמלול פרוטוקול הישיבה האחרונה ולהטמעתו במערכת נט המשפט. 

הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה

4. ביום 8.3.2021 הגיש התובע "בקשת ארכה להגשת עיקרי טיעון מטעם התובע". בבקשה נכתב כי עקב נסיבות אישיות של בא-כוח התובע הוא לא הספיק להשלים את כתיבת עיקרי הטיעון. הארכה שהתבקשה הייתה למשך ארבעה ימים – עד ליום 11.3.2021. 

5. בא-כוח התובע פרט כמצוות תקנה 55 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או התקנות החדשות), כי לא היו פניות קודמות בעניין זה, וכי לא הצליח להשיג את עמדת באת-כוח הנתבעת, ומשיחה שקיים עם משרדה נמסר לו כי היא נמצאת בדיון הוכחות ואינה משיבה להודעות דואר אלקטרוני או להודעות לטלפון הנייד שלה. נוכח האמור ופרק הזמן הקצר שהתבקש נעתרתי לבקשה. 

6. ביום 9.3.2021 הגישה הנתבעת את תגובתה, שבה ציינה כי הפנייה לקבלת עמדתה נעשתה בשעה 13:27 וכי בשעה 14:17 היא העבירה לבא-כוח התובע את עמדתה לגבי הבקשה. בגדרה של אותה עמדה, שצורפה לתגובה, הנתבעת התנגדה לבקשה וביקשה לחייב את התובע בהוצאות בגין האיחור בהגשת עיקרי טיעון מטעמו. 

7. הנתבעת הוסיפה כי אם הבקשה תתקבל לתובע יהיה פרק זמן של 25 ימים להגשת עיקרי הטיעון בעוד פרק הזמן שניתן לנתבעת הוא 13 ימים, ולכן היא עמדה על הארכת מועד מקבילה עבורה ועל דחיית מועד הסיכומים. 

8. מאחר וממילא דובר בפרק זמן קצר עד למועד שבו אמורים היו עיקרי הטיעון להיות מוגשים הוריתי לתובע להשיב לתגובה יחד עם הגשת עיקרי הטיעון. התובע השיב כי המידע שלפיו באת כוח הנתבעת נמצאת בישיבת הוכחות ולא תוכל להגיב נמסר על ידי מזכירתה של באת-כוח הנתבעת, ונוכח הדחיפות בהגשת הבקשה היא הוגשה כך. אשר לבקשות הנתבעת לפסיקת הוצאות ולדחיית מועד הסיכומים, בא-כוח התובע השיב כי ההתנגדות להארכת המועד והבקשות לדחייה נגועות בחוסר תום לב מוחלט. הוא הפנה לכך שהנתבעת לא קיימה את החלטות בית המשפט לאורך ההליך, למרות הארכות חוזרות ונשנות שהוענקו לה, תוך שהזכיר את החלטת בית המשפט מיום 26.5.2019 בעניין הגשת התצהירים וכן את אי-הגשתו של תיק מוצגים במועד. לדידו אין בארכה של ימים ספורים כדי להצדיק את דחיית המועד שנקבע לשמיעת הסיכומים. 

דיון והכרעה

9. לאחר בחינת עמדות הצדדים לא ראיתי לשנות מהחלטתי להאריך את המועד להגשת הסיכומים בארבעה ימים, לא מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט, והחלטתי לדחות לפרק זמן קצר את מועד שמיעת הסיכומים. 

הארכת מועדים

10. השאלה הראשונה נוגעת לעצם הארכת המועד. בענייננו נתבקשה אמנם ארכה קצרה של ארבעה ימים אך הפנייה הוגשה לאחר המועד (ביום 8.3.2021, כאשר המועד להגשת עיקרי הטיעון היה ביום 7.3.2021). 

11. תקנה 176 לתקנות הדנה בסמכותו של בית המשפט למתן הוראות מבחינה בין שני סוגים של הארכות מועדים: אלה הקבועים בחיקוק – ניתנים להארכה בהתקיימם של טעמים מיוחדים (תקנה 176 (ב)); אלה שנקבעו על ידי בית המשפט, ניתנים להארכה לפי שיקול דעתו של בית המשפט (תקנה 176 (ג)). 

12. בענייננו המדובר בהארכה המסורה לשיקול הדעת של בית המשפט, ואף שהפנייה הוגשה לאחר שהמועד חלף, ונימוקי הבקשה נשענים על "נסיבות אישיות" ללא כל פירוט, מצאתי בשים לב לכך שהמדובר בארבעה ימים, ובשים לב לאורך הרוח שממנו נהנתה הנתבעת להיעתר לבקשה. 

צירוף עמדת בעל הדין שכנגד

13. התקנות החדשות יוצרות הבחנה בין "בקשה" לבין "פנייה". הפנייה שמוסדרת בתקנה 55 לתקנות החדשות מיוחדת לעניינים טכניים הנובעים לניהול שוטף של ההליך: 

"פניות בעניינים טכניים הנוגעים לניהול שוטף של ההליך, לרבות פניות לשינוי מועדים, יוגשו אל בית המשפט בצירוף עמדת בעל הדין שכנגד, זולת אם לא ניתן לצרפן כתוצאה מהתנהלותו של בעל הדין שכנגד או בשל נסיבות אחרות שלפונה לא היתה שליטה עליהן ושצוינו בפנייה; בפנייה יצוין התאריך המבוקש לשינוי המועד וכן מספר הפניות הקודמות שהוגשו באותו עניין." 

14. בענייננו אין מדובר אפוא ב"בקשה" אלא ב"פנייה". הגשת פנייה מחייבת את צירוף "עמדת בעל הדין שכנגד, זולת אם לא ניתן לצרפן כתוצאה מהתנהלותו של בעל הדין שכנגד או בשל נסיבות אחרות שלפונה לא הייתה שליטה עליהן ושצוינו בפנייה". 

15. במקרה זה לא צורפה עמדת הצד שכנגד בנימוק שלא ניתן לצרפה, ובשל כך אף ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה, אלא שבדיעבד עולה כי דרך ההתנהלות לא הייתה בהכרח תקינה. מתוך התיעוד שבמערכת נט המשפט נלמד כי הפנייה הנדונה הוגשה לבית המשפט ביום 8.3.2021 בשעה 13:47, כאשר לא צורפה לה עמדת הצד שכנגד, בנימוק שעורכת הדין המטפלת בתיק במשרד באי-כוח הנתבעת מצויה בישיבת הוכחות ואינה זמינה למתן מענה. 

16. עם זאת, מתוך המסמכים שצורפו לתגובת הנתבעת עולה כי הודעת הדואר האלקטרוני של בא-כוח התובע לבאת-כוח הנתבעת נשלחה באותו יום בשעה 13:25. תגובת הנתבעת נשלחה לבא-כוח התובע בדואר אלקטרוני בשעה 14:17. 

17. על-פני הדברים פרק הזמן בין הודעת הדואר האלקטרוני המבקשת את עמדת בעל הדין שכנגד לבין הגשת הפנייה לבית המשפט הוא פרק זמן קצר של 22 דקות, וברור כי המתנה כזו אינה מקיימת את אחד מעקרונות היסוד של התקנות המחייב בעל דין "לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית" (תקנה 3(ב) לתקנות), ונדרשת המתנה לפרק זמן סביר יותר בטרם תוגש הפנייה ללא עמדת בעל הדין שכנגד. למרות זאת, בהינתן כי בא-כוח התובע טען כי שוחח עם מזכירה במשרד באי כוח הנתבעת ונמסר לו שבאת כוח הנתבעת אינה זמינה בשעות הקרובות, איני סבור כי די בכך כדי להצדיק את דחיית הפנייה. 

18. אלא שהמחדל הדיוני אינו מתמצה בהימנעות מצירוף עמדת בעל הדין שכנגד לפנייה עצמה אלא נובע מההימנעות מלהביא לידיעת בית המשפט את התגובה, גם אם נמסרה לאחר הגשת הפנייה, וזאת על מנת שהתמונה תעמוד לפני בית המשפט במלואה, ולא תינתן החלטה בהתעלם מעמדת הנתבעת, שעה שזו מצויה כבר בידי בא כוח התובע. 

חיוב בהוצאות משפט בעקבות פנייה לשינוי מועד או להארכת מועד

19. כפי שציינתי לעיל, המדובר ב"פנייה", שמוסדרת בתקנה 55 לתקנות החדשות מיוחדת לעניינים טכניים הנובעים לניהול שוטף של ההליך. 

20. להבדל בין "בקשה" לבין "פנייה" משמעות הרלוונטית לפסיקת הוצאות המשפט (שכוללות שכר טרחת עורך דין – ר' ההגדרה שבתקנה 6 לתקנות החדשות). בעניינן של בקשות קובעת תקנה 53 לתקנות כי שלא כבעבר יש מקום לפסוק הוצאות בגין כל בקשה ללא קשר לתוצאות ההליך: 

"בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור." 

21. מלשון התקנה נלמד על קיומה של חובה לפסוק הוצאות בגין כל בקשה ובקשה, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים להימנע מכך. השיקולים שעמדו ביסוד התקנת תקנה 53 לתקנות כפי שהם מפורטים בדברי ההסבר לתקנות היו "להבטיח שימוש מושכל בהגשת בקשות" וכן "לשנות את הנוהג הקיים שלפיו בחלק גדול מהמקרים בקשות מוכרעות בלי שבית המשפט פסק הוצאות בגינן, דבר שמסב נזק למי שבקשתו מוצדקת ואף אינו מהווה חסם בפני הגשת בקשות סרק באופן שפוגע במשאב השיפוטי המוגבל ממילא" (עמ' 24). 

22. אלא שכאמור, הוראה זו חלה אך ורק על "בקשה", ופסיקת ההוצאות, זולת אם קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות, איננה מחויבת כאשר המדובר ב"פנייה". בהקשר זה נציין כי בכל הנוגע לשינוי מועד דיון, חלה תקנה 175א' (ז) שבה נקבע כי: 

"בית המשפט רשאי לחייב את הפונה בהוצאות לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה אם סבר שהנסיבות מצדיקות זאת." 

23. הוראה רלוונטית אחרת היא זו שבתקנה 156 לתקנות החדשות, שעניינה הארכת הליך שלא לצורך: 

"סבר בית המשפט כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, באמצעות טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, ובלא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה." 

24. הנה כי-כן, ניתן אפוא לסכם את הוראות התקנות החדשות בכל הנוגע לפסיקת הוצאות בגין פניות כך:

(א) החובה שבתקנה 53 לתקנות לפסיקת הוצאות משפט אינה חלה על פניות, ובית המשפט אינו מחויב בפסיקת הוצאות משפט כאשר הוא מתבקש להאריך מועד זה או אחר. בית המשפט יכול שלא לפסוק הוצאות או לדחות את פסיקתן לשלב מאוחר יותר או לסוף ההליך. 

(ב) ככל שבית המשפט מוצא כי המדובר בהארכת ההליך שלא לצורך הוא מוסמך לפסוק הוצאות מכוחה של תקנה 156 לתקנות. 

(ג) כאשר המדובר בפנייה לשינוי מועד דיון – בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות בהתאם לתקנה 175א' (ז') לתקנות. 

25. מובן שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בכל מקרה ומקרה, תוך התייחסות, בין היתר, לעקרונות היסוד (ר' תקנה 5א' לתקנות החדשות). 

26. בענייננו, נראה על פני הדברים כי יש לשקול את השיקולים הבאים: 

ראשית, המדובר בהארכת מועד קצרה לפרק זמן של ארבעה ימים, שלא הייתה אמורה להביא בהכרח לדחיית המועד, ולא ניתן לראותה כהארכת ההליך שלא לצורך, וזאת בין היתר בשים לב למורכבות ההליך;

 

שנית, נפלו מלפני התובע שני מחדלים דיוניים: האחד – הגשת הפנייה לאחר שהמועד כבר חלף; השני – ההימנעות מהבאת עמדת הצד שכנגד לפני בית המשפט. יש במחדלים אלה כדי להוות שיקול התומך בפסיקת הוצאות;

 

שלישית, הנתבעת ביקשה וקיבלה מספר הארכות מועד לאורך ניהול ההליך. בגין אותן בקשות הנתבעת לא חויבה בהוצאות משפט לטובת התובע (למעט בכל הנוגע לתיק המוצגים שחייב קביעת ישיבת הוכחות נוספת והחזרת עדה לדוכן העדים).

 

27. באיזון בין השיקולים השונים, החלטתי, בעיקר נוכח הגישה שננקטה כלפי הנתבעת בבקשות שהגישה להארכת מועד טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף, להימנע מחיוב מידי בהוצאות ולהותיר את שאלת החיוב בהוצאות לסוף ההליך, אף שנראה כי חיוב מידי בהוצאות מתבקש נוכח ההתנהלות הדיונית כפי שתוארה לעיל.

 סיכום

28. המועד להגשת עיקרי הטיעון מטעם התובע מוארך עד למועד הגשתם – 11.3.2021. הנתבעת תגיש את עיקרי הטיעון מטעמה עד ליום 22.4.2021. המועד לשמיעת הסיכומים יהיה ביום 4.5.2021 בשעה 12:00. 

29. כאמור, לא ראיתי מקום לפסיקת הוצאות משפט לזכות מי מהצדדים בגין הארכת המועד והליקויים האחרים בשלב זה ואתייחס לכך בעת מתן פסק הדין.

 

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.