החלטה - בקשה 18

1. בפני בקשת התובע, למחוק את כתב ההגנה של הנתבעת. זאת, לטענת התובע, בשל אי קיום צווים שהורו לנתבעת להעביר הקלטות שונות לידיו.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, וכן ביתר המסמכים שבתיק בית המשפט אני מחליטה לקבל את הבקשה, ואלה נימוקי:

3. בסעיף 27 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בידיה מסמכים והקלטות, שאותם היא מתכוונת להציג על מנת להוכיח את טענותיה. התובע פנה אל בכ' הנתבעת, וביקש לקבל את המסמכים ואת ההקלטות האלה לידיו, אלא שהנתבעת נמנעה מלהעביר אותן לידיו והוא נאלץ לפנות העניין זה שוב ושוב לבית המשפט.

4. נימוקיה של הנתבעת, כפי שנטענו בתגובותיה לבכ' התובע ולבית המשפט, לא היו עקביים, והם תמיד ניתנו ללא תצהיר, כולל בתגובה לבקשה הנוכחית. העדרו של תצהיר, לצד העובדה שבכל פעם נמסר מטעמה של הנתבעת נימוק שונה, מביאים אותי לכלל מסקנה שהתנהלות הנתבעת נעשית בחוסר תום לב, ותוך שהיא עושה שימוש לרעה בהליכים השונים. לכן, אני מוצאת שדין הבקשה להתקבל.

5. כאמור, בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש בידה הקלטות. כאשר פנה בכ' התובע אל בכ' הנתבעת וביקש לקבל את ההקלטות לידיו, נענה כי המועד להעברתן טרם הגיע וכי בכ' התובע מוזמן לפנות לבית המשפט (מכתב מיום 22.9.20 נספח 1 לבקשה 12).

6. התובע אכן הגיש בקשה לבית המשפט, היא בקשה 12, שהוגשה ביום 29.9.20. בתגובה, שהגישה הנתבעת ביום 1.10.20 (ואשר בה טענה כי היא אינה יודעת לאיזו בקשה עליה להגיב), נטען על ידה כי מדובר בהקלטות של עשרות שעות, וכי היא זקוקה למימון של הסיוע המשפטי לצורך תימלולן, ולכן דרוש לה זמן (סעיף 4 לבקשה 13).

7. ביום 2.11.20 ניתנה החלטה בבקשה. כחלק מההחלטה ניתן צו, המורה לנתבעת להעביר לידי התובע את כל המסמכים וההקלטות שנזכרו בכתב ההגנה. את כל אלה היה על הנתבעת להעביר לתובע עד ליום 10.11.20 (ר' החלטה מיום 2.11.20 בבקשה 12).

8. ביום 10.11.20 הגישה הנתבעת "הודעה על הגשת מסמכים"(בקשה 14). להודעה צורפו מסמכים שונים, ואילו באשר להקלטות טענה הנתבעת כי:

"יובהר כי בידי הנתבעת שעות רבות של הקלטות אשר מפאת קוצר הזמן אין כל דרך לצרפן לכתב ההגנה ואין כל דרך לתמלל הקלטות אלה ועל כן שומרת לעצמה הזכות לצרף ראיות נוספות אם וכאשר יגיעו לידיה". (הדגש שלי, ה.א.)

9. בעקבות הדברים האלה, ולאחר שפניות נוספות של בכ' התובע אל בכ' הנתבעת, בבקשה לקבל את ההקלטות, לא צלחו, פנה התובע בבקשה למחיקת כתב ההגנה (בקשה 15). לבקשה צורפה התכתבות שהייתה בין בכ' הצדדים ואשר בה כתב בכ' הנתבעת כי:

"כפי שרשום בהקלטה ייקח מספר ימים עד שההקלטות יהיו בידינו ומספר שבועות עד לעריכת התימלול. הנכם רשאים לפנות בכל בקשה לביהמ"ש ואנחנו נגיב בהתאם" (מייל מיום 15.11.20, נספח 1 לבקשה 15).

10. כאמור לעיל, התובע אכן פנה לבית המשפט, והגיש את בקשה 15. בתגובה שהגישה הנתבעת לבקשה היא שוב טענה כי מדובר ב"שיחות ארוכות המתפרשות על פני מאות דקות", אך לצד זאת טענה, לראשונה, כי מרבית השיחות אינן בידיה וגם כי "היא אינה מעוניינת למסור חלק מההקלטות..". בכך, לא רק שהנתבעת מסרה גירסה חדשה בקשר לאותן הקלטות, היא גם הודתה באופן ברור בכך שהיא מפירה ביודעין ובכוונת מכוון את הצו שהורה לה להעביר אותן לתובע.

11. ביום 24.12.20 ניתנה החלטה בבקשה 15, ובה צוותה הנתבעת, שוב, להעביר את ההקלטות לתובע, והפעם בתוך 10 ימים.

12. מאחר שהנתבעת שוב לא העבירה את ההקלטות, פנה התובע שוב לבית המשפט, והפעם בבקשה נשוא החלטה זו.

13. בתגובה שהגישה הנתבעת לבקשה הנוכחית יש גירסה חדשה. הפעם טוענת הנתבעת כי כלל אין בידה הקלטות! טענה זו, ככל הקודמות שנטענו על ידה, אינה מגובה בתצהיר.

14. בהעדר תצהיר, ולנוכח העובדה שבכל המכתבים והתגובות שהוגשו עד כה טענה הנתבעת שיש בידה הקלטות של מאות דקות, לא ניתן אלא לקבוע שהנתבעת פשוט עושה ככל העולה על רוחה, תוך שהיא רומסת ברגל גסה את החלטות בית המשפט. ויודגש – בשלב מסוים הנתבעת אמנם טענה כי לא כל ההקלטות בידיה, אלא שגם אז טענה כי לפחות חלקן מצוי בידיה, אך גם את מה שבידיה היא לא מעוניינת להעביר לתובע.

15. מדובר בהתנהלות קיצונית, שמהווה לטעמי דוגמא מאלפת לצורך שביישום התקנות החדשות. בתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשע"ט -2018 נקבע כי על בעלי הדין ובאי כוחם מוטלת חובה שלא "לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין..."

16. בהתאם, נקבע בתקנה 42 כי אם: "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו."

17. גם בתקנה 60 (א) ישנה הוראה דומה: "הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתבי טענותיו".

18. לאור כל השתלשלות הדברים כפי שפורטה לעיל, שוכנעתי שהמקרה שבפני הוא מקרה מיוחד, המצדיק את מחיקת כתב ההגנה. לא בכל יום נתבעת מתעלמת פעם אחר פעם מצווים שניתנים בעניינה, ומאלצת את התובע לפנות שוב ושוב לבית המשפט. גם אין זה דבר שבשגרה שרק לאחר שהוגשו הבקשות מואילה הנתבעת למסור התייחסות כלשהיא, אלא שזו ניתנת ללא תצהיר, ובה גירסה שונה בכל פעם.

19. לכן, ולנוכח הוראות תקנות סדר הדין התשע"ט- 2018, אני מורה על מחיקת כתב ההגנה שהגישה הנתבעת.

20. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין בקשה זו, בסכום של 3,510 ₪.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"א, 13 ינואר 2021, בהיעדר הצדדים.