"יחסי הגומלין בין זכות הגישה לערכאות וסעדים בגין שימוש לרעה בהליכי בית-משפט - מבט עיוני ומעשי"

לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

דוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט, כשמה כן היא, נועדה למנוע שימוש לרעה בהליכים וכן בזכויות ובכוחות שכללי הפרוצידורה מקנים לבעלי דין - זאת, על-מנת למנוע בזבוז זמן שיפוטי, למזער את העלות החברתית הכוללת של התדיינות, וכן כדי להגן על בעלי דין מפני התנהלות פסולה ומזיקה של יריביהם.

כדי להגשים יעדים אלה, מסמיכה הדוקטרינה את בתי-המשפט להטיל סנקציות שונות על בעלי דין שעושים שימוש לרעה בהליכים. מטרתן של סנקציות אלה היא ליצור הרתעה מפני שימוש לרעה בהליכים ולהגן על כל אותם בעלי דין אשר נפגעים מהשימוש לרעה. הדוקטרינה מטילה סנקציות אלה רק על מי שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט בכוונת מכוון - זאת, כדי למנוע הרתעת יתר של תובעים ושל נתבעים ועל-מנת שלא לחסום את גישתם של אנשים לבתי-המשפט.

דוקטרינת השימוש לרעה נטועה איפוא הן במשפט הציבורי - בהיותה מכשיר אשר בא להבטיח את פועלה התקין של המערכת המשפטית - והן במשפט הפרטי, בהיותה מכשיר שנועד לכונן צדק מתקן בין הפוגע לנפגע.

מדובר בדוקטרינה משפטית כללית שחלה על כל מעשה אשר מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ואשר נעשה במתכוון, להבדיל מרשלנות או שגגה גרידא.

הספר סוקר את כל הסעדים העומדים לרשות בתי-המשפט בהתמודדות מול מקרים של שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט תוך הצבתם מול הזכות החוקתית שעומדת לאזרח והיא הזכות הבלתי-מופרעת לגישה לבתי-המשפט.