כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ
www.ozar-law.co.il

הקודקס המקיף לפסיקת בתי-המשפט לעניינים מקומיים

איריס מרקוס, עו"ד

1. דיון נוסף בפסק-הדין יהיה, אם-כן, דיון במצב משפטי שאינו קיים עוד

ב- דנ"פ 4625/21 {בנימין שור נ' מדינת ישראל, תק-על 2022(2), 7799 (02.06.22)} נדונה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק-דינו של בית-משפט זה, אשר דחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו בעבירה לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 ותקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

ביום 08.05.16 דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים  את טענת המבקש נגד תוקפו של חוק העזר, והפנה, בין היתר, לעמדה שהובעה בספרות ולפיה חוקי עזר אינם טעונים אישור של ועדת הכנסת. נוכח האמור, גזר בית-המשפט לעניינים מקומיים על המבקש קנס בסך 1,500 ש"ח או 8 ימי מאסר תמורתו.

המבקש ערער על הרשעתו לבית-המשפט המחוזי, וביום 07.02.17 נדחה הערעור, תוך שבית-המשפט המחוזי אימץ את פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים.

נקבע, כי טענותיו של המבקש בנוגע להחלת דוקטרינת הבטלות היחסית לצורך "החייאת" עבירה פלילי אכן מעוררות שאלות עקרוניות, אך מספר טעמים מוליכים למסקנה כי אין מקום לקיים דיון נוסף בשאלות אלה. מאז מתן פסק-הדין השתנתה התשתית המשפטית הנוגעת לעניין בצורה ניכרת - תקופת המעבר שנקבעה בפסק-הדין חלפה זה מכבר, ובינתיים תוקן חוק העונשין כך שחוקי עזר עירוניים הקובעים עבירות ועונשים אינם טעונים אישור של ועדה מוועדות הכנסת. דיון נוסף בפסק-הדין יהיה, אם-כן, דיון במצב משפטי שאינו קיים עוד, אלא בשאלה משפטית מופשטת המנותקת ממצע עובדתי ומשפטי קונקרטיים.

2. עבירת חניה

ב- רע"פ 4510/22 {גדי ורקשטל נ' מדינת ישראל, תק-על 2022(3), 2687 (14.07.22)} נדונה בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו בבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו.

המבקש קיבל הודעת תשלום קנס אשר עניינה עבירת חניה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983. על-פי המתואר בהודעת הקנס, החנה המבקש את רכבו במקום בו החניה אסורה לפי תמרור המוצב במקום, ברחוב בן יהודה בתל אביב.

המבקש סירב להשלים עם פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה דנן.

במסגרת הבקשה נטען כי נפלו בפסק-הדין מספר שגיאות. בין היתר, נטען כי שגה בית-המשפט המחוזי בקבעו כי המבקש הודה בעצירת הרכב, ובקבעו כי לא נפלו פגמים פרוצדורליים בהליך הדיווח על עבירת המבקש.

נקבע, כי המבקש אומנם ניסה לשוות לבקשתו נופך של דיון עקרוני, תוך הצגת שאלות תעבורתיות שונות בבקשתו. אולם, לא נמצא כי אכן יש במי מ"שאלותיו" סוגיות עקרוניות של ממש, ואף אין הן נדרשות במקרה דנן.

3. בקשה לפסיקת הוצאות

ב- ח"נ (תל אביב) 64588-01-22 {רן כהן נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(3), 10127 (13.07.22)} נדונה בקשה לפסיקת הוצאות מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ביום 11.01.21 נרשמה לחובתו של המבקש הודעת תשלום קנס בגין עבירה לפי סעיף 6(ב)(1) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (העמדת הרכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

המבקש ביקש להישפט וכתב האישום הוגש לבית-המשפט.

בתאריך 16.05.22 הודיעה המשיבה כי לאחר שנבדקו טענות המבקש באגף התנועה היא חוזרת בה מכתב האישום תוך שהיא סייגה והדגישה כי לא יהיה בכך כדי להוות תקדים למקרים אחרים.

בתאריך 22.05.22 השיב המבקש כי הוא אינו מסכים לביטולו של כתב האישום וכי הוא דורש הוצאות משפטיות על-סך 3500 ש"ח ששילם לעורך דינו, הוצאות גרירה וסך של 20,000 ש"ח בגין בזבוז זמנו ועוגמת נפש.

נקבע, כי אין מדובר בזיכוי הנובע מקביעה פוזיטיבית של בית-המשפט לפיה המבקש לא ביצע את העבירה אלא זיכוי לאחר שהמשיבה חזרה בה מהאישום לאחר מענה לכתב האישום ולאחר שהיא בדקה את טענותיו.

לפיכך, לא נפל פגם בהתנהלות המשיבה אשר הודיעה לבית-המשפט אודות חזרתה מן האישום ובכך אף נחסכה למבקש התייצבות נוספת בבית-המשפט.

4. בקשת התובעת הינה להעברת הודעות החוב והליכי הגביה לתיק עזבון המנוח

ב- ת"א (תל אביב) 20966-12-21 {חן גואטה נ' משטרת ישראל/ענף התנועה, תק-של 2022(3), 1892 (05.07.22)} נדונה תביעה למתן סעד הצהרתי.

התובעת, ילידת שנת 1996, היתה רשומה בזמנים הרלוונטים כבעלים של כלי רכב מספר רישוי 43175901 אחיה של התובעת, גואטה רועי, נפטר בתאריך 14.01.20 כתוצאה מתאונת דרכים קטלנית.

על-פי הנטען בכתב התביעה המנוח ביצע בחייו שימוש תכוף ובלעדי ברכב וצבר חובות כבדים אצל המשיבים בגין קנסות חניה, עבירות תעבורה, אגרות רישום רכב וכיוצא בזה. לאחר פטירתו המשיבים פנו אל התובעת בדרישה לתשלום מלוא חובותיו של המנוח והפעילו כנגדה הליכי גביה.

התבקש סעד הצהרתי הקובע כי:

כלי הרכב היה רשום על-שם התובעת באופן פורמלי בלבד ובפועל היה תחת בעלות המנוח ממועד רכישתו ועד למועד פטירתו.

הודעות החוב, הליכי הגביה וכל הליך אחר הקשור לכלי הרכב עד למועד פטירת המנוח יועברו לתיק המנוח והליכי התעבורה שננקטו כלפי התובעת בגין תקופה זו, יבוטלו נוכח פטירת המנוח.

הנתבעות 1, 2 ו- 4 העלו מצידן טענה לחוסר סמכות עניינית של בית-משפט זה, לדון בביטול הרשעות, וטענו כי סמכות זו נתונה לערכאה הפלילית הרלבנטית, היינו בית-משפט לתעבורה או בית-משפט לעניינים מקומיים.

נקבע, כי הטוען נגד תוקפו של קנס מבקש למעשה להשיג על הרשעה בעבירה פלילית. השגה כזו אין מקומה בבית-המשפט האזרחי, אלא בערכאה בה היתה אמורה להיות נדונה העבירה לו ביקש הנאשם להישפט. בין בביהמ"ש לענייני תעבורה, ובין בביהמ"ש לעניינים מקומיים במקרה של דו"חות חניה בשל עבירה על חוק עזר עירוני. השגות על עצם ההרשעה אינן יכולות להיעשות בדרכי עקיפין בערכאה זו.

5. זכותו של התובע לבקש ביטול הרשעה

ב- ת"ק (חיפה) 20776-04-22 {ויקטור גורביץ' נ' מחלקת חניה עירית צפת, תק-של 2022(3), 1551 (04.07.22)} נדונו שתי בקשות לסילוק על-הסף של תביעת התובע, אשר טען כי לא קיבל את הודעות קנס החניה שנשלחו אליו מאת מחלקת החניה בעיריית צפת.

העירייה טענה כי הסמכות לדון בחוקיות הודעת הקנס נתונה לבית-המשפט לעניינים מקומיים, כך על-פי סע' 55(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד.

עוד טענה העירייה כי בית-משפט אזרחי אינו יכול לבטל הרשעה פלילית, ורק בית-המשפט לעניינים מקומיים יכול לבטל את ההרשעה, שכן התובע טען נגד תוקפה של הודעת הקנס והחלטת התובע העירוני לדחות את בקשת ביטול הדו"ח. תביעה זו היא בבחינה השגה על הרשעה פלילית שצריכה להתברר בבית-המשפט לעניינים מקומיים.

נקבע, כי התובע ביקש לתקוף את הרשעתו בהליך הפלילי דרך ההליך האזרחי. כאמור, זכותו של התובע לבקש ביטול הרשעה עומדת לו אולם לא בבית-משפט אזרחי.

6. פגם בתמרור המצדיק ביטולו והתעלמות מתוכנו

ב- ח"נ (רמת גן) 55879-11-21 {מדינת ישראל נ' בנימין אטלס, תק-של 2022(3), 1651 (04.07.22)} כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה חנייה במקום השמור לרכב נכה בתמרור, בניגוד לסעיף 5(ה)(17) לחוק העזר לרמת גן ( העמדת רכב וחנייתו) התש"ם-1980.

השאלה העומדת על הפרק בהליך דנן היא האם העובדה שתמרור 439, שהוצב מתחת לתמרור 437, צבעו לבן ולא צהוב, מובילה לבטלות התמרור.

נקבע, כי גם אם קיים פגם בתמרור 439, והפסיקה מורה שאין מדובר בפגם המוביל לבטלות תמרור אלא מדובר בסטיה קלה בלבד, הרי פגם זה מתרפא על-ידי הסימנים המובהקים המסומנים על מקום החנייה עצמו.

7. חנייה על מדרכה

ב- המ"ש (רמת גן) 47183-05-22 {אליעזר חודפי נ' עיריית רמת גן, תק-של 2022(3), 5754 (04.07.22)} נדונה בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

מדובר בהודעת תשלום קנס שנרשמה למבקש בגין חנייה על מדרכה בניגוד לחוק העזר לרמת גן ( העמדת רכב וחנייתו) התש"ם-1980.

המבקש התמקד בנסיבות ביצוע המעשה. לדבריו נושא הוא בתו נכה בשל נכות שנגרמה לו בשל פציעה מירי במהלך שירותו הצבאי.

נקבע, כי המבקש כשל בלהוכיח שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שאינן תלויות בו.

8. טענות המבקש באשר לחוקיות אישור התמרור והצבתו בפועל

ב- רע"פ 4123/22 {רונן ניר נ' עיריית רחובות, תק-על 2022(3), 125 (03.07.22)} נדונה בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר-הדין שניתנו על-ידי בית-משפט לעניינים מקומיים ברחובות.

למבקש נרשם דו"ח חניה, לפיו העמיד את רכבו בניגוד לסעיף 10(ד) לחוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח-2008, באחד מרחובות העיר רחובות. חלף תשלום הקנס הקבוע בדו"ח בסך 250 ש"ח, המבקש הגיש בקשה להישפט, ומשכך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירה לעיל.

המבקש ממאן להשלים עם פסקי-הדין שניתנו בעניינו, ושב וחזר על טענותיו שנדחו זה מכבר. לשיטתו, בקשתו מעוררת סוגיות עקרוניות, ובכללן חוקיות אישור התמרור על-ידי הרשות המקומית והצבתו בפועל; האצלת הסמכות שנתונה לראש העירייה בהצבת תמרורים לקבלני בניין, ועוצמת הפגיעה בזכויותיו מעצם ניהול הליך ממושך בגין קנס. עוד נטען לעינוי דין משההליך בעניינו "נגרר" על-פני מספר שנים, ואף כי נגרם לו עיוות דין. לאור האמור, המבקש עתר לביטול האישום מטעמי הגנה מן הצדק, ולחלופין להורות על זיכויו.

נקבע, כי טענות המבקש באשר לחוקיות אישור התמרור והצבתו בפועל נדונו ונדחו על-ידי בית-המשפט לעניינים מקומיים, בין היתר על בסיס התרשמותו הישירה מהעדויות השונות שהוצגו לפניו, לרבות עדות רכזת ועדת התחבורה. בית-המשפט המחוזי מצא אף הוא לדחות את טענות המבקש, בציינו כי הוא "שב וטען טענות קשות וחסרות-בסיס כלפי כל גורם".

9. הפגם שנפל באי הצמדת הד"ח לשמשת המכונית

ב- עפמ"ק (תל אביב) 21929-06-22 {אביב מוזס נ' מדינת ישראל, תק-מח 2022(3), 53 (01.07.22)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו אשר הרשיע את המערער ב- 3 עבירות העמדת/החנית רכב בו החניה אסורה על-פי תמרור אין עצירה, בניגוד לסעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983. כן הופנה הערעור כלפי החלטות שהוציא תחת ידו בית-המשפט קמא בגדרי ההליך לרבות טענותיו המקדמיות.

ליבת טרונייתו של המערער, אופן טיפולה של המשיבה ופקחיה בנסיבות שהתגלו לעיניהם - הימנעות מפנייה ישירה אליו, ושליחתן של הודעות קנס, ראשית לחברת ההשכרה, ולאחר הסבתן - אליו, באופן בו הגיעו לידיו רק בחודשים מאי-יוני 2018.

נקבע, כי יש לדחות טענתו המרכזית של המערער בדבר הפגם שנפל באי הצמדת הד"ח לשמשת המכונית. אין חובה להצמיד את הודעת תשלום הקנס לרכב. המצאה כדין תעשה באמצעות משלוח הודעת תשלום הקנס, במועד שנקבע בחוק, לכתובתו העדכנית של הבעלים במשרד הרישוי.

10. התנאים הקבועים בדין לצורך ביטולו של פסק-הדין

ב- ח"נ (יר') 19373-08-21 {סאלם מלייחי נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 77318 (27.06.22)} נדונה בקשה לביטול פסק-דין שניתן עקב אי-התייצבות המבקש.

למבקש ניתן דו"ח בגין נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית, ביום 30.06.21, ברחוב פאגלין עמיחי בירושלים. בעקבות בקשה להישפט שהגיש המבקש, נקבע מועד לדיון ביום 17.05.22. המבקש לא התייצב לדיון בעניינו ועל-כן נידון בהיעדרו ונגזר עליו כפל קנס בסך של 750 ש"ח.

ביום 29.05.22 הגישה אשת המבקש בקשה לביטול פסק-הדין. בבקשה זו טענה אשת המבקש, כי לא קיבלו את ההזמנה לדיון ואף ציינה כי המבקש עזב את הבית והמשפחה. יצויין, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין.

בבקשה לא הבהירה אשת המבקש מדוע לא התייצב המבקש לדיון ולא פירטה את מהן טענות ההגנה של המבקש ביחס לאישום המיוחס לו.

נקבע, כי בבקשתו לא עמד המבקש בנטל לשכנע כי בעניינו מתקיים לפחות אחד משני התנאים הקבועים בדין לצורך ביטולו של פסק-הדין.

11. בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להישפט

ב- המ"ש (רמת גן) 9000-04-22 {עיריית רמת גן נ' מרדכי שחם, תק-של 2022(2), 77346 (27.06.22)} בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

הבקשה נוגעת לדו"ח חנייה. אין מחלוקת בין הצדדים שהדו"ח הגיע לידי המבקש, והוא הגיש כבר בתאריך 03.07.20 בקשה לביטול הדו"ח, בה הבהיר את הנסיבות שהובילו אותו להחנות באופן המתואר בדו"ח. כמו-כן בבקשה זו ביקש הוא במשתמע שהדו"ח ירשם על-שמו מהטעם שהוא זה שנהג ברכב.

כמו-כן נרשם בבקשה שאם המשיבה תדחה בקשתו הוא מעוניין לבקש להישפט על הדו"ח.

נקבע, כי  המבקש אינו מצביע על-כך שהגיש בקשה למועד סמוך לאחר מענה המשיבה לבקשתו לביטול הדו"ח. אין מחלוקת שמענה המשיבה הגיע למבקש סמוך ל- 08.07.20. למחדלו של המבקש מלהגיש בקשה להישפט בסמוך למועד זה אין הסבר.

12. חזקת המסירה

ב- המ"ש (תל אביב) 35451-05-22 {שמחה מנחם נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 74501 (25.06.22)} במרכזה של ההחלטה דנן שלוש הודעות תשלום קנס אשר נרשמו למבקש כולם בגין העמדת/ חניית רכבו בתחום תחנת אוטובוס, עבירה לפי סעיף 6 (ד) (12) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

המבקש פירט בבקשתו את נסיבותיו האישיות בעטיין הוא מסייע לבנו הנכה המתגורר בסמוך למקום ביצוע העבירה ופירט, כי בשלושת המקרים בהם נרשמו הדוחו"ת, לא עלה בידו לאתר חניה פנויה והודה, כי החנה את רכבו בתחום תחנת האוטובוס למשך זמן קצר.

עוד טען המבקש, שלא ידע אודות קיומן של הודעות תשלום הקנסות והדבר נודע לו לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו. בשולי בקשתו הוא עתר לפצותו בגין הצורך בהגשת התיעוד הנילווה לבקשתו, החזר אגרת בית-משפט, אובדן זמן ועגמת נפש.

נקבע, כי בהתאם לתקנה 44א לעיל קיימת חזקת מסירה, לפיה רואים את הדו"חות כאילו הומצאו כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחו בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את הדו"חות מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מקבלת הדואר.

באשר לביצוע העבירות עצמן - המבקש לא העלה כל טענה המהווה טענת הגנה שכן טיעון לפיו לא איתר חנייה אינו בגדר טענת הגנה. יתרה-מכך- המבקש הודה בבקשתו בביצוע העבירות.

13. גינה ציבורית וכמוה גם שביל המוביל לגינה ציבורית אינם בגדר כביש,הם מיועדים להולכי רגל בלבד ואסורים לכלי רכב וזאת גם כאשר לא מוצב תמרור

ב- המ"ש (תל אביב) 26692-05-22 {אסף שיינרוק נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 74516 (25.06.22)} בקשת המבקש להישפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס בגין חניית קטנוע בשטח גינה ציבורית עבירה לפי סעיף 32(א) לחוק עזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"ם-1980.

המבקש טען בבקשתו כי פנה לתובע העירוני בבקשה שהוגשה באיחור קצר, לצורך ביטול הדו"ח מאחר ולטענתו היה בטוח בכך שלא ביצע את העבירה שתוארה בדו"ח, דבר שהצריך אותו לשוב למקום בו נטען כי עבר את העבירה כדי לצלם ולהוכיח את חפותו, שכן אין במקום הרלבנטי כל שילוט או תמרור המעיד על-כך שמדובר בשטח גינה ציבורית.

בית-המשפט לא שוכנע כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש. כמו-כן לא ניתן למצוא בבקשת המבקש הסבר המניח את הדעת בנוגע לשיהוי בהגשת הבקשה.

14. בקשה לביטול הדו"ח וקנס הפיגורים

ב- המ"ש (תל אביב) 47773-04-22 {עידו צנג נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 74574 (25.06.22) במרכזה של ההחלטה דנן הודעת תשלום קנס אשר נערכה לחובת המבקש בגין העמדת/החנית את הרכב במקום בו החניה אסורה על-פי תמרור אין עצירה עבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

המבקש הגיש בקשה לביטול הדו"ח וקנס הפיגורים, שמשמעה בעיקרו של דבר, בקשה להישפט באיחור. טענותיו בתמצית הינן, כי נודע לו אודות הדו"ח רק עקב עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו, שבירור ביחס לכך העלה את דבר קיומו של הדו"ח שעד לשלב הבירור לא נמסר לידיו. בדיקתו בדואר ישראל העלתה שהדואר שנשלח אליו על-ידי המשיבה הוחזר בציון " הנמען אינו ידוע במען", חרף העובדה שהוא טרח לעדכן את כתובתו במשרד הפנים עם מעברי הדירות שהיו באותה תקופה.

נקבע, כי הדו"ח נשלח אל המבקש לכתובתו הרשומה במשרד הפנים וזאת בדואר רשום בהתאם לאישורים שהוגשו על-ידי המשיבה. על עצם שליחתו המבקש לא חלק אלא הפנה לתוצאת המשלוח. בנסיבות אלה חלה תקנה 44א לפיה קיימת חזקת מסירה ורואים את הדו"ח כאילו הומצא כדין אם חלפו 15 ימים מיום שנשלח בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את הדו"חות מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מקבלת הדואר.

15. האם מדובר ב"גן" כהגדרתו בחוק, או שמא אדם סביר היה טועה לחשוב כי מדובר באיזור המותר לחניה?

ב- חע"מ (יר') 18412-05-21 {מדינת ישראל נ' יניב מינצר, תק-של 2022(2), 76023 (23.06.22)} העבירה המיוחסת לנאשם היא עבירת הכנסת רכב לגן ציבורי לפי סעיף 32 לחוק עזר ירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ח-1978. על-פי דו"ח החנייה שניתן לנאשם, הנאשם חנה את רכבו, ביום 29.12.20, ברחוב יהושע ייבין 999, בתחומיו של "גן" כהגדרתו בסעיף 32 לחוק העזר.

הנאשם הודה שחנה במקום המצויין בהודעת הקנס והמחלוקת בין הצדדים היא האם מדובר ב"גן" כהגדרתו בחוק, או שמא אדם סביר היה טועה לחשוב כי מדובר באיזור המותר לחניה.

נקבע, כי מעיון בתמונות שהגישו הצדדים, נלמד כי הנאשם העמיד את רכבו ברחבת עפר, הסמוכה לכביש ואשר הגישה אליה מתאפשרת באמצעות רמפה סלולה. רחבת עפר זו אינה נראית כעונה להגדרה של "גן", על-אף שבמקום נטועים מספר עצים.

16. בקשה לפסיקת הוצאות הגנה מאוצר המדינה

ב- ח"נ (תל אביב) 21304-04-21 {מדינת ישראל נ' מאיר בנחמו, תק-של 2022(2), 72214 (23.06.22)} נדונה בקשה לפסיקת הוצאות הגנה מאוצר המדינה לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירה של החניית רכב בניגוד לתמרור אין עצירה, בניגוד לסעיף 6 (א) (2) לחוק העזר לתל-אביב-יפו ( העמדת רכב וחנייתו) התש"מ-1980.

הנאשם זוכה בהכרעת דין מפורטת.

בהכרעת הדין נמצא שהנאשם רשאי היה להחנות במקום מכוח חוק חניית נכים מהטעם שנמצא שהאופן בו חנה, לא היה בו מישום הפרעה לתנועה או סיכון עובר דרך.

הנאשם , לאחר זיכויו, עותר לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק.

נקבע, כי ככל שנוגע לנסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת הוצאות, לא נמצא בבקשה או בנסיבות המקרה נסיבות מיוחדות שכאלו. לא נקבע דבר לעניין מהימנותו של העד הפקח, לא נקבע דבר לעניין פגם בחוקיות הצבת התמרור. כמו-כן מדובר בהליך שנמשך ישיבת הוכחות אחת בלבד בתומה זוכה הנאשם. לא מדובר בהליך מתמשך שייתכן והאופן בו נוהל עלול היה להגיע לכדי נסיבה מיוחדת המצדיקה פסיקת פיצוי לפי סעיף 80.

17. בקשת המבקשת להישפט באיחור

ב- המ"ש (תל אביב) 7311-04-22 {כריסטינה רקוייה נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 69633 (20.06.22)} נדונה בקשת המבקשת להישפט באיחור בגין 15 הודעות תשלום קנס שנרשמו לחובתה במועדים שונים. למבקשת מיוחסות עבירות שונות בגין חניית רכבה במקום אסור ובהן עבירות של שימוש שלא כדין בנתיב תחבורה ציבורית, חנייה בתחום תחנת אוטובוס, חניה בתחום תמרור אין עצירה וחניה על מדרכה.

לטענת המבקשת לא הומצאו לה הדו"חות כדין ונודע לה על קיומם רק לאחר שהוטלו עיקולים על חשבון הבנק שברשותה. בבדיקה שערכה המבקשת, כך טענה, נמצא כי אין בחזקת המשיבה אישורי מסירה למשלוח ההודעות אלא רק רשימה של דברי דואר אשר נשלחו על-ידי המשיבה באופן מרוכז, וללא מסמך המעיד האם דבר הדואר נדחה או הגיע ליעדו או לא נדרש. עוד טענה המבקשת כי לא ביצעה את העבירות נשוא הדו"חות.

נקבע, כי במקרה דנן, מלבד אמירה של המבקשת כי לא הומצאו לה הודעות תשלום הקנס, לא הוצגה ראייה כלשהי שיש בה בכדי להפריך את חזקת המסירה.

גם לגופו של עניין, לא העלתה המבקשת טענות בעניין אחריותה לביצוע העבירות.

18. היה להעלות את טענותיה, לרבות בקשה להישפט באיחור, בזמן המתאים וללא שיהוי

ב- המ"ש (יר') 44442-05-22 {רבקה בנשעיה נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 73248 (20.06.22)} נדונה בקשה להארכת מועד להישפט לגבי הודעת קנס שניתנה בגין "העמדת/ החנית הרכב במקום שהחניה בו נאסרה והאיסור מסומן בתמרור, בניגוד לסעיף 5(א) לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) התשכ"א-1960 ותקנה 22 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961".

בבקשה נטען כי " המבקשת העביר(ה) לידי ב"כ את הבקשה להישפט, אולם בשל בלבול בין תאריך עברי ללועזי, ונודע לה רק בעקבות הודעה זו". נטען כי הרכב נושא תג נכה כחוק וחנה באותו מועד ללא כל הפרעה לתנועה, כשאין חניה באזור.

נקבע, כי מפלט "היסטוריית דו"ח חניה" אשר צורפה לתגובת המשיבה עולה כי ביום 24.05.21 הופקה הודעת התשלום ונשלחה למבקשת. כן צורף אישור מדואר ישראל על המצאת הודעת הקנס לפיו הוא "נמסר ליעדו" ביום 07.06.21. המבקשת לא טענה כי הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס אינה כתובתה.

19. תקיפה עקיפה של פסק-דין סופי

ב- ת"ק (אשקלון) 43728-03-22 {עיריית תל-אביב-יפו נ' שמואל מיכאלי, תק-של 2022(2), 67900 (19.06.22)} נדונה בקשת הנתבעת לסילוקה על-הסף של התביעה בהיעדר סמכות עניינית.

הנתבעת אף טענה בסופו-של-דבר לקושי העולה בהתייחס לקיומה של סמכות מקומית.

במרכזה של התביעה - 3 דו"חות שהפיקה הנתבעת על-שם התובע בשלהי שנת 2017 בגין רכב שהיה רשום בבעלותו של זה במועדים הרלבנטיים. לטענת התובע, הנתבעת פעלה שלא כדין, שעה שעיקלה את חשבונו לשם אכיפתם של אותם דו"חות וחרף מחאתו וטענותיו להיעדר זיקה לרכב ומכאן תביעתו לפיצויו הכספי כדי סך של 12,000 שקלים בגין נזקיו בשל עיקול זה.

הנתבע מצידו התנגד לבקשה וציין כי הנתבעת התעלמה מתוכן פניותיו שנועדו להמחיש אי זיקתו לרכב ועשתה ככל העולה על רוחה. לשיטתו, מדובר ב"רשלנות פושעת" המצדיקה פיצויו על עגמת הנפש שנגרמה לו.

במקרה דנן, המשיב מבקש - הלכה למעשה - לקבוע כי אין להרשיעו {או שיש לזכותו} מהטעמים שהובאו על-ידיו, שעה שסמכות זו נתונה לבית-המשפט לעיניים מקומיים. בהינתן שכך, בית-משפט זה אינו מוסמך להיזקק לסעד זה. אין גם מקום לקבוע כי הודעת הקנס ניתנה "ברשלנות", שהרי מדובר על טענת הגנה ביחס להודעת הקנס עצמה.

בהמשך, ככל שרואים- בשלב זה- את המשיב כמורשע בעבירה, הרי שאין גם מקום לקבל את תביעתו להשבת הקנס, שהרי מדובר, הלכה למעשה, על ביטול הקנס, ביטול העונש וביטול ההוצאות שנדרשו לאכיפת העונש.

מכאן גם המסקנה, כי אין מקום לדון - בשלב זה - בטענת המבקש לעוגמת נפש, שהרי זו מבוססת כל כולה על טענתו ביחס לזכאותו ולגביה חסרת בסיס של המבקשת, שעה שלא כך.

בנוסף, נראה שהיה מקום להידרש אף לשאלת הסמכות המקומית לו הועלתה מראש.

20. טענת המערער כי לא ביצע עבירה

ב- עפמ"ק (תל אביב) 24709-06-22 {חזי חי שלום נ' מדינת ישראל, תק-מח 2022(2), 20647 (13.06.22)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לעניינים מקומיים.

המערער קיבל שתי הודעות קנס בגין ביצוע עבירות חנייה. המערער בחר שלא לשלם את הקנסות ותחת זאת ביקש כי עניינו יובא בפני שופט. משכך, הוגשו נגדו שני כתבי אישום שהדיון בהם אוחד.

המערער טען כי אמר בבית-משפט קמא כי לא ביצע עבירה וכי המשיבה אינה דוברת אמת.

נקבע, כי המערער הודה בעובדות לפני ההרשעה ואף במהלך הטיעונים לעונש. על-כן, אין ממש בטענתו כי אמר שלא ביצע עבירה. אכן, הדברים נאמרו בתחילת ישיבת ההקראה אולם לאחר מכן שינה המערער את עמדתו והודה בעובדות.

21. האם לפסוק הוצאות לזכותו של נאשם?

ב- ח"נ (תל אביב) 15640-10-21 {אייל קרן נ' עיריית תל אביב, תק-של 2022(2), 67293 (12/06.22)} הנאשם ביקש לפצותו מכוח ס' 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 שכן התקבל אצלו דו"ח בגין חניה על מדרכה, דו"ח שגוי. לו קיבל את הדו"ח הרלוונטי, בגין חניה אסורה בסמוך לאבן שפה צבועה אדום לבן- לא היה טורח לבקש להישפט והיה משלם את הקנס. השגגה של המאשימה, כך לדברי הנאשם, הביאה להגעתו לחינם לבית-המשפט ולבזבוז זמנו.

המאשימה טענה כי לנוכח המפורט ביקשה לחזור בה מכתב האישום על-אף שישנן ראיות להוכחת ביצועה של העבירה אשר יש בהן כדי להביא לחיובו בדין. ואולם, נוכח הטעות, הסכימה המאשימה לביטול כתב האישום ואין לנאשם זכות קנויה לפיצויים.

בית-המשפט לא מצא כי הנאשם נכנס לגדריהן של שתי העילות המופיעות בסעיף 80 לחוק. באשר לעילה הראשונה, לא נמצא כי כתב האישום הוגש ללא תשתית ראייתית אשר הקימה סיכוי סביר להרשעה לאחר תיקון כתב האישום. המאשימה שבה והבהירה כי הבקשה לביטול כתב האישום הוגשה לפנים משורת הדין ועל-אף שיש בידה להוכיח את חניית רכבו של הנאשם בעבירה.

באשר לעילה השניה כאמור בסעיף 80 לחוק, לא נמצא כי נגרם עוול לנאשם באופן שמצדיק השתת פיצויים על הרשות.

22. לא נמצאה בטענות המבקש הגנה כלשהי שכן המבקש הודה בביצוע העבירות

ב- המ"ש (תל אביב) 51001-03-22 {אבי בצלאל נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 57641 (09.06.22)} נדונה בקשה להישפט באיחור בגין שש הודעת תשלום קנס שקיבל המבקש בין השנים 2000 - 2002 בגין עבירות תנועה וחניה שונות.

המבקש טען כי מדובר בהודעות תשלום שקיבל במסגרת נסיעות עבודה שביצע ברחבי הארץ. לטענתו באותה תקופה תשלומי החניה היו מתבצעים באמצעות כרטיסי חניה לא אחידים בכל הארץ והיה קושי גדול לאתרם. המבקש בבקשתו הודה כי נאלץ לוותר על תשלומי החניה כדי להתמקד בפרנסתו, ומכורח הנסיבות התחמק מתשלום דמי חניה. המבקש אינו טוען כי לא קיבל את הודעות תשלום הקנס.

בית-המשפט לא מצא בטענות המבקש הגנה כלשהי שכן המבקש הודה בביצוע העבירות. לדבריו לאורך השנים הוטלו עיקולים על חשבונו כך שהיה מודע לקיומם של הליכי גביה כנגדו. בהתאם לכך, לא קיים חשש לעיוות דין בדחיית הבקשה או טעם מיוחד אחר המצדיק את קבלתה.

23. טענת המבקש שמעולם לא קיבל את הודעת תשלום הקנס

ב- המ"ש (תל אביב) 70781-03-22 {יאיר צבי נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 50582 (02.06.22)} נדונה בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

כנגד המבקש נרשם דו"ח מספר 55132608 שענינו העמדת רכב בשטח גן ללא היתר.

המבקש טען שמעולם לא קיבל את הודעת תשלום הקנס והופתע לקבל ב- 23.01.22 מכתב הדורש ממנו פירעון הקנס בתוספת ריבית פיגורים.

לדברי המבקש הוא בעל תיבת דואר מסודרת והוא מקבל בה מכתבים באופן סדיר ולכן לא ברור מדוע הודעת תשלום הקנס לא הגיעה למענו.

מקבע, כי בהיעדר הסבר מפי המבקש מדוע לא סר לדואר לאחר קבלת ההודעות קיים קושי לקבל טענתו שנמנע ממנו מלקבל את דבר הדואר מסיבות שאינן קשורות בו.

24. חוסר סמכות עניינית

ב- ת"ק (תל אביב) 60836-02-22 {עיריית תל-אביב-יפו נ' דוד חצבני, תק-של 2022(2), 49962 (01.06.22)} המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה קטנה בסכום של 3,000 ש"ח. לטענת המשיב ביום 07.10.20 בשעה 17:36 הוא חנה ברחוב ללא מוצא ובשל כך קיבל הודעת קנס מהמבקשת בשל כך שחנה ליד תמרור המסמן מקום חניה לרכב נכה {קנס בסכום של 1,000 ש"ח}.

לטענת המשיב, הוא הגיש בקשה להישפט אצל השומר בכניסה לבניין המבקשת, בציון נימוקיו. לטענת המשיב הוא חנה ליד חניית הנכים ולא בחניית הנכים, וזאת למספר דקות. הבקשה הוגשה, כך על-פי כתב התביעה, ביום 09.11.21, ולטענת המשיב התובע העירוני דחה את הבקשה.

בשל כך, לטענת המשיב, נטלה המבקשת מחשבונו את הסך של 1,589 ש"ח שלא בצדק. לטענת המשיב הדו"ח נרשם ברשלנות. המשיב עתר לזכותו "מחמת הספק", להורות למבקשת להשיב את הסכום שעוקל ומומש מחשבונו {1,589 ש"ח} וכן לפסוק לזכותו פיצוי בגין עוגמת נפש.

המבקשת עתרה בתורה לסילוק התביעה על-הסף בשל חוסר סמכות עניינית. לטענת המבקשת, על המשיב להגיש תביעתו לבית-המשפט לעניינים מנהלים, לו מסורה הסמכות הבלעדית לדון בסעד המבוקש. לצד זאת, ציינה המבקשת, כי תביעת המשיב היא מעשה עוקף הליך פלילי שננקט בהתאם לחוק עזר עירוני, שההשגה עליו נתונה לסמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מקומיים, ולא לבית-משפט זה.

נקבע, כי דין הבקשה להתקבל, ודין תביעה זו מחיקה על-הסף מחוסר סמכות עניינית.

25. הרושם הוא שהנאשם סיגל לעצמו דפוס התנהגות של התעלמות מדברי דואר המגיעים אליו

ב- ח"נ (הרצליה) 19048-08-21 {מדינת ישראל נ' אהוד אוריין, תק-של 2022(2), 50171 (01.06.22)} כנגד הנאשם בתיק זה נערכו שתי הודעות תשלום קנס. הנאשם לא השלים איתן וביקש להביא את עניינו בשני המקרים לבירור בפני בית - המשפט.

הנאשם נדון בהיעדרו ובית - המשפט גזר עליו את סך שני קנסות המקור הקבועים בהודעות התשלום, דהיינו קנס כולל בסך של 1,000 ש"ח.

כעבור חודשים אחדים, הגיש הנאשם בקשה לבית - המשפט לביטול פסקי-הדין, שכן לדבריו לא ידע על מועד הדיון ועל קיום ההליכים בעניינו.

נקבע, כי הואיל והנאשם העיד על עצמו שהוא עובד מהבית ונדיר שלא יימצא בבית, תמוהות מאד נסיבות האירוע. כאשר 6 פעמים מגיע דוור לביתו של הנאשם ובאף אחד מהמקרים לא פותחים לו את הדלת. הרושם הוא שהנאשם סיגל לעצמו דפוס התנהגות של התעלמות מדברי דואר המגיעים אליו וכאשר מתברר שהימנעותו מלקבל את דבר הדואר היתה לו לרועץ, הוא פנה לבית-המשפט כדי להמתיק את הגלולה.

26. 52 הודעות תשלום קנס

ב- המ"ש (תל אביב) 21436-02-22 {גל שמעוני נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 49799 (31.05.22)} נדונה בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

הבקשה מתייחסת ל- 52 הודעות תשלום קנס שנרשמו כנגד רכבו של המבקש, בגין שלל עבירות חניה ותנועה בניגוד לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

המבקש בכותרת בקשתו ציין, כי מדובר בבקשה בהולה לביטול תשלום קנסות ובקשה לעיכוב הליכים, וכן ציין את דחיפות העניין הנובעת מעיקול שני חשבונות הבנק שברשותו. עוד ציין כי בשנת 2001 עבר המבקש לכפר טרומן ובשנת 2008 עבר להתגורר ביישוב שוהם. ביום 13.01.22 גילה המבקש שחשבונותיו עוקלו, ולאחר בירור גילה שישנם 52 קנסות של עיריית תל אביב אשר לא שולמו, עוד ציין המבקש, כי מעולם לא קיבל לידיו קנס ולא בוצעו כל הליכי גביה בחשבונותיו, ולו היו עושים כן, היה בודק זאת בזמן אמת. ביום 18.01.22 שלח המבקש מכתב בקשה למשיבה, על-מנת שתובע עירוני יבחן זאת, עוד ציין כי מטעם העירייה עודכן כי בחינת הבקשה תערך כ- 45 ימים וכי בינתיים לא מעכבים הליכי גביה, בסיום דבריו ציין ב"כ המבקש כי יטען להתיישנות חלק מהדו"חות.

נקבע, כי משהוכיחה המשיבה את משלוחן של הודעות תשלום הקנס נשוא הבקשה אל המבקש, יש להחיל את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, הלכה היא כי אין די באמירה סתמית של המבקש שלא קיבל את דבר הדואר לידיו בכדי שבית-המשפט יקבל את טענתו. במקרה דנן, מלבד אמירה של המבקש כי לא קיבל את הודעות תשלום הקנס, לא הוצגה ראייה כלשהי שיש בה בכדי להפריך את חזקת המסירה.

27. הימנעות המבקש מלטפל בענייניו במועד

ב- המ"ש (יר') 48356-03-22 {מימון רחמים נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 49486 (31.05.22)} נדונה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

המבקש עתר להארכת המועד להשפט באשר לדו"ח חניה שקיבל שמספרו 53404844 אך פרטיו אינם מצויינים בבקשה.

אין מחלוקת, כי המבקש הגיש בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס. אין חולק גם כי ההחלטה בבקשה נשלחה למבקש והגיעה ליעדה, כבר לפני חודשים מספר ומכאן שהוגשה באיחור. המבקש טען כי רק בתקופת הבידודים בעקבות נגיף הקורונה מצא מספר מעטפות שלא נפתחו, ומכתב העירייה ביניהן. המשיבה טענה כי אין בנסיבות שפירט המבקש משום הצדקה להאריך את המועד כמבוקש מאחר שאף המבקש מאשר כי קיבל את החלטת המשיבה לפני מספר חודשים.

נקבע, כי נימוקי הבקשה ולפיהם, מסיבה שאינה ברורה ראה את ההחלטה רק בזמן האחרון, אינם בגדר נסיבות שאינן תלויות במבקש, אלא בהימנעותו מלטפל בענייניו במועד.

28. עבירה של השארת קטנוע בשטח גינה ציבורית

ב- המ"ש (תל אביב) 54557-02-22 {עוזי אליעזר מאור מאירוביץ נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 42918 (23.05.22)} נדונה בקשה להישפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס שנרשמה לחובת המבקש וזאת בגין עבירה של השארת קטנוע בשטח גינה ציבורית עבירה לפי סעיף 32(א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ם-1980.

המבקש הגיש את בקשתו וטען, כי לא קיבל את הדו"ח שכן שזה לא הושאר על רכבו ולא נשלח אליו בדואר. עם-זאת טען המבקש, כי מיד לאחר שנודע לו על הדו"ח פעל באופן מידי בניסיון לברר את הנסיבות. עוד טען, כי לא היתה כל הצדקה לרשום את הדו"ח משום שלא היה כל שילוט בדבר האיסור להחנות במקום את הקטנוע. לבסוף טען המבקש, כי לאחר שהוסבר לו על-ידי נציגת המשיבה כי חלף הזמן להגשת בקשות ביטול או להישפט, הוגשה בקשתו דנן.

בית-המשפט לא מצא בבקשה נסיבות שאינן תלויות במבקש ואשר הינן בגדר אותן נסיבות מיוחדות שמנעו ממנו מלהגיש את הבקשה במועד.

באשר לטענת המבקש כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס - ניתן להיווכח כי הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש, אך לא נמסרה לידיו משום שדבר הדואר לא נדרש.

בנוסף ולגופו של עניין - המבקש אינו כופר בכך שהחנה את הקטנוע במקום המיוחס לו וטענתו היא, כי לא היה במקום שילוט האוסר חניה של קטנוע במקום.

29. לא נמצאה בבקשה כל עילה המצדיקה את השיהוי בהגשת הבקשה

ב- המ"ש (תל אביב) 11589-01-22 {מתן בנימיני נ' מדינת ישראל, תק-של 2022(2), 41495 (22.05.22)} נדונה בקשה להישפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס שמספרה 08180533822 והודעת תשלום קנס שמספרה 08180576385 שנרשמו לחובת המבקש, וזאת בשל העמדת אופנוע בשטח גינה, עבירה לפי סעיף 32(א) לחוק עזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ם-1980.

המבקש הגיש בקשה להישפט באיחור. המבקש טען כי לאחר קבלת הדו"חות היה בקשר עם המשיבה, אך בשל סיבות שונות התארכו והתעכבו ההליכים. עוד טען, כי בקשתו דנן הוגשה רק עתה משום שבינואר 2021 נפגע בתאונת פגע וברח והוא נמצא בשלבי שיקום עד היום. ואולם, המבקש לא צירף אסמכתאות התומכות בטענתו זו.

לגופו של עניין טען המבקש, כי האופנוע חנה במדרכה בשטח פרטי מבלי שגרם להפרעה וזאת בשל מצוקה של חניות מוסדרות לאופנועים ובשל ניסיונות גניבת אופנועים באזור. בנוסף העלה טענות כנגד חוקיות מתן הדו"חות וחוקיות הצבת התמרורים באזור בו נאכף והוסיף כי הוא מצוי בקשיים כלכליים ויש לו קושי לשאת בהוצאות המשפטיות ובתשלום הדו"חות. לפיכך, עתר לביטול הדו"חות.

נקבע, כי המבקש הגיש את בקשתו להארכת המועד להישפט, אך לא כפר בביצוע העבירה, אלא העלה טענות שונות כנגד חוקיות רישום הדו"חות והצבת התמרורים. לא נמצא בבקשה כל עילה המצדיקה את השיהוי בהגשת הבקשה.


כל הזכויות שמורות לאוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ