לתוכן העניינים של הספר - לחץ/י כאן

בחקיקה הראשית, העניק המחוקק לבית-המשפט לענייני משפחה סמכות מיוחדת לסטות מסדרי הדין הרגילים ומכללי הראיות, מקום שבית-המשפט מוצא כי ראוי לעשות כן לשם עשיית צדק.

כפי שנראה בחיבור זה, גמישות זו הכרחית, בשל טיבו המיוחד של הסכסוך שנדון בפני בית-המשפט לענייני משפחה, סכסוך המאופיין ברכיבים שאינם משפטיים דווקא, והם משפיעים על אופן ניהול ההליכים.

יובהר, כי לא מדובר במתן "זכויות יתר" ליושב בדין בבית-המשפט לענייני משפחה ואין הכוונה להקל על היושב בדין בעשיית מלאכתו.

יחד-עם-זאת, האפשרות לסטות מסדרי הדין "הרגילים" - כפי שנראה בחיבור זה - הינה לעיתים קרובות כורח המציאות לשם עשיית הצדק, וזאת - במקום שסדרי הדין הרגילים עלולים לגרום לעיוות דין או לאי-צדק.

סדרי הדין הינם האמצעי להגיע אל המטרה הצודקת, ואין הם המטרה עצמה. פעמים רבות שיקולים של עשיית צדק דיוני הם המנחים באופן ששיקולים של שמירה דווקנית על כללי הפרוצידורה נדחקים הצידה.

להגשמתה של גישה זו הלכה למעשה נתן המחוקק ביטוי מפורש בסעיף 8(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, כשהתווה את דרך התנהלות ההליכים בערכאה הדיונית הדנה בענייני משפחה.

חיבור זה, מנתח את הוראת סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה על סעיפיו-הקטנים תוך מתן הסברים ודוגמאות מהפסיקה.