סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל העוסק בביטול הענקות דן בהעברת נכס לאו דווקא במטרה להעדיף נושה ואך לא בהכרח להבריחו מפני נושים בעוד שסעיף 98 לפקודה דן בהעברת נכס לנושה במטרה להעדיפו על פני נושים אחרים. 

מטרתו של סעיף 96 לפקודה היא לבטל בתנאים מסויימים הענקות נכסים אשר נעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני פשיטת רגל, אשר תוצאתן היא הקטנת מסת הנכסים שלו.

הרעיון בתמצית הוא כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל, פוגעת הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת בכושר הפרעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה.

כלומר, בפרק זמן מוגדר הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהיה נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים.

ההענקה בה דן סעיף 96 לפקודה אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק, במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים או כוונה להבריח נכסים מפני הנושים או פגיעה אחרת בעקרון מוסרי.

גם קיומם של טעמים אובייקטיבים להעברת נכס שאינם קשורים בנושים, עשוי להכשיר את הקרקע לביטול הענקות.

סעיף 96 לפקודה נועד גם ובעיקר לטפל בבעיה של הברחת נכסים. מנוסח סעיף 96 לפקודה ומהגיונו ברור כי אין הוא מתייחס רק לעיסקאות שאינן אלא למראית עין, אלא נועד לטפל גם בעיסקאות אמיתיות בהן הועבר הנכס באמת ובתמים ויצא ממסת נכסי החייב.

כאמור, סעיף 96 לפקודה אינו מותנה בכוונה סובייקטיבית של החייב להבריח את נכסיו ולמנוע אותם מנושיו.

סעיף 96 לפקודה קובע כי ההענקה תהיה בטלה כלפי הנאמן בשני מצבים: אם המעניק נעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה {"התקופה הקצרה"} והשני, אם המעניק נעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה {"התקופה הארוכה"}, אלא אם במצב האחרון הוכיח התובע מכוח הענקה שני תנאים: כי בזמן ההענקה היה המעניק בר פרעון של כל חובותיו גם בלא להיזקק בנכס הכלול בהענקה, וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה {ראה גם פש"ר 2686-07 עו"ד אינסל נ' רבקה ברנוביץ (אשת החייב) ואח', טרם פורסם (26.11.12)}.

כדי לבחון את תחולת הוראות סעיף 96 לפקודה יש לקבוע בשלב הראשון את מועד תחילתה של פשיטת הרגל, מה היא ההענקה שביטולה מתבקש ומועד ביצועה. לאחר מכן, האם הוכחו התנאים שיש בהם כדי למנוע את ביטול ההענקה.

לעומת זאת, סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, הדן בביטול העדפות, שונה מביטול הענקות בכך שעניינו עוסק במצב בו חייב שאינו יכול לפרוע את חובו, עושה עיסקה ברכושו זמן מוגדר לפני הכרזתו כפושט רגל במגמה לתת עדיפות לנושה פלוני על פני נושים אחרים.

לא די בקיום העדפה במישור האובייקטיבי. צריך שההעברה תלווה בכוונה להעדיף נושה מסויים. אם הוכחה טענה כזו רואים את מעשה ההעברה כמעשה מרמה.

נדגיש כי המושג מרמה פורש בהקשר זה בהרחבה באופן שדי בקיום העדפה גם בלא מרמה כהגדרתה המקובלת כדי שתהא ניתנת לפסילה על-פי סעיף 98 לפקודה.

יחד-עם-זאת, להוכחת כוונת העדפה נדרשת רמת הוכחה גבוהה וזו צריכה להיות המטרה הדומיננטית של החייב בביצוע ההעברה.